איבדנו את השגריר שלנו

 באבחת החלקונת של ג'ון טרי, נחתך ככל הנראה גורלו של אברם גרנט בצ'לסי. סנטימטרים אכזריים ספורים הפרידו בין המאמן הישראלי לבין גביע אירופה לאלופות. מתברר בדיעבד, שזה בדיוק מה שהפריד בינו לבין המשך האחיזה בג'וב היוקרתי.

דווקא לו, למר-מזל שלנו, חסר המזל ברגע הכי חשוב בקריירה שלו. מה שמעמיד בפרופורציה את הישגו המצויין: המקום השני הכי צמוד לראשונה שהיה בשנים האחרונות בליגה האנגלית, רבע-גמר סביר בגביע האנגלי, גמר גביע הליגה האנגלי ופנדל אחד מזכייה בליגת האלופות.

בתנאים בהם קיבל את צ'ߜסי, במועד בו התחיל לאמן אותה ובהתחשב בעובדה שלא בנה את הקבוצה אותה אימן – אברהם גרנט יכול לסמן "וי" גדול וכך גם ראשי הקבוצה.

דווקא כשרומן אברמוביץ' יכול היה להוכיח את מבקריו הגדולים על הצעד שנקט והדהים את עולם הכדורגל – נסוג Ӕוא באופן בלתי-מובן ונכנע אולי לתקשורת האנגלית הנשכנית ולחבר היועצים המקיף אותו. אלו הקפריזות המאפיינות אוליגרך ובעל-בית כמו אברמוביץ' ואלו אותן התכונות שבזכותן מונה גם גרנט עצמו...

כואב הלב על כך שאיבדנו את השגריר הטוב ביותר שלנו בכדורגל העולמי, כә עוד שנים יקח לעכל את מה שהוא הצליח לעשות. אפשר לבוז לחסרי הבושה מבינינו שלא רק שלא פרגנו לגרנט, אלא ששמחו לאידו. זו התנהגות לא ראויה בלשון המעטה.

ולאלו שדואגים לאברם, הרי הם יכולים ללכת לישון טוב בלילה. זוכרים את הבדיחה על המטוס שהתרסק עם 200 נוסעים ורק אחד ניצל? זה היה גרנט...