תזכירו לנו מי זה ראול
הוא ניצל העונה מירידה לליגה השנייה, שיחק בקריירה בעיקר בקבוצות המשנה בספרד ולמרות שכבש 6 שערים במשחקי המוקדמות, רק מעטים מאוהדי הכדורגל בעולם הכירו עד השבוע את דויד וייה
שירן גולדשלג

ערב פתיחת היורו , עמדה בפני לואיס ארגונאס, מאמן נבחרת ספרד, דילמה לא פשוטה: האם לזמן את ראול לסגל. ראול לא זומן ואת ההמשך כולנו יודעים, לפחות שני משחקים מפתיחת היורו נראה שההתקפה היא הבעיה האחרונה של הספרדים כשלזכותם שישה שערים בשני משחקים.
ארבעה מתוך ששת השערים הללו כבש החלוץ דויד וייה, שחקנה של ולנסיה, והעיתונאים הספרדים המחפשים להכתיר אלילים בעולם הכדורגל, מיהרו לסמן את וייה , ואולי באופן טבעי, כיורש של ראול בנבחרת.
הӔשוואה הזו אינה צודקת. למעשה, חוץ מהעובדה ששניהם מאיישים את עמדת החלוץ, ועושים זאת בהצטיינות תוך הבקעת כמות גדולה של שערים, מובילים את הקבוצות בהם משחקים ולובשים את החולצה מספר 7, מדובר בשני שחקנים עם אופי שונה לגמרי.
השונה בין השניים הוא בולט. לרߐול כמעט ולא היה רגע בקריירה הארוכה שלו, בו הוא היה רחוק מאור הזרקורים. מהיום בו עלה לקבוצת הבוגרים של אתלטיקו מדריד, בתור נער בן 17, כיכב החלוץ יפה התואר על גבי ירחונים ושבועונים והפך למושא להערצה בקרב אלפי ספרדים ולא רק בגלל כושר ההבקעה הנהדר אותו הוא הצۙג. הדבר גרם לכך ש"יחצה את הכביש" לריאל, היריבה העירונית, שם המשיך לכבוש בצרורות והפך למנהיג של הקבוצה ולחביב הקהל אחרי זכיות בליגת האלופות ובאליפות המקומית.
דויד וייה, צריך לומר את האמת כמעט ולא היה מוכר למי שאינו חובב מושבע של הכדורגל הߡפרדי. הוא החל את הקריירה בקבוצות קטנות וצנועות, הרחק מהרעש וההמולה התקשורתית של מדריד. הוא נולד בלאנגרו שבחבל אסטוריה ,בצפון ספרד. הוא זכה לכינוי "אל גואחה" (הילד- בשפה המקומית בחבל אסטוריה). הוא גדל בקבוצת לנאגרו המקומית וב-1999,כשמלאו לוĠ18 עבר לספורטינג גיחון מליגת המשנה. בשתי העונות האחרונות שלו בקבוצה, כבש לא פחות מ-38 שערים וב-2003, זכה לחוזה בריאל סראגוסה מהליגה הבכירה.
וייה הוליך את סראגוסה לזכייה ב"גביע המלך" אחרי ניצחון על ריאל מדריד בגמר, כשהוא כובש פנדל. ۑ-2005, שילמה ולנסיה עבור שירותיו של החלוץ 12 מיליון יורו. העונה האחרונה של ולנסיה בליגה הייתה עגומה, אך וייה שוב הוביל את הקבוצה לזכיה ב"גביע המלך" וסיים עם מאזן של 23 שערי ליגה.
וייה ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ב-2005. היה זה בניצחוןĠשל ספרד 5:0 על סן מרינו. ב-2006, זומן למשחקי הגביע העולמי בגרמניה, וזכה לפתוח במקום ראול במשחק הפתיחה של ספרד מול אוקראינה. וייה הצדיק את האשראי שקיבל מארגואנס, וכבש צמד בהופעת הבכורה שלו בגביע העולמי. במוקדמות יורו 2008, כבש שישה שערים בשבעת המשחקים הראשߕנים של נבחרתו ושיפר את מאזן הכיבושים שלו בנבחרת ל-14 שערים ב-30 הופעות.
אז נכון שלוייה אין את הניסיון של ראול בשלבים המכריעים של ליגת האלופות, מה שיכול אולי להועיל לנבחרת הספרדית אבל מצד שני, בכל שנותיו בנבחרת, ראול לא הוביל אותה לשום הישג. רק בתום היורו, נוכל לשפוט האם אי זימונו של ראול היה מוצדק והאם העול שהיה על כתפיו של וייה לא היה כבד מדי, אבל לפחות אחרי שני המשחקים הראשונים, 40 מיליון ספרדים לא מתגעגעים לראול.