העיקר הטקטיקה

ביום חמישי נערכו 3 משחקים במסגרת גביע אירופה, של הקבוצות הישראליות. ישבתי וצפיתי בכולם והגעתי למסקנה אחת ברורה לעין: הכדורגל הישראלי לא משתנה ומתפתח הוא רק מזדקן עם השנים.

הפועל תל אביב, הפועל עירוני קרית שמונה ומכבי נתניה, שלושת הנציגות במפעל האירופאי השני בחשיבותו ביבשת אירופה, לא שינו דבר, ולא הראו שום חידוש מרענן לפני פתיחת ליגת העל בעוד כשבועיים.

אני מאמין שלמרות שעל הדשא שחקני הפועל תל אביב, לא כל כך מצאו את המסגרת במשך Ĺ0 דקות איומות, למרות זאת הניווט האנושי ברחבי נוביסאד מצא להם מקבץ חנויות בגדים ומתנות שהתפארו בהם השחקנים שיחזרו ארצה לפני יום שבת. אז זהו, השחקן הישראלי המצוי, זה שמתלבש לפי צו האופנה, הוא לא בדיוק מה שנראה על הדשא, מעין בובת ברבי שברגע שמורידים לה את הבߒדים מזהים שהיא עשוייה מפלסטיק.

מה שהעלה בי חיוך, זה התגובה של השחקנים בסיום המשחק, על תנאי מזג האויר. לא יודע מאין אניימה הגיע, אבל בתל אביב עם 38 מעלות חום באוגוסט ועוד כ-90 אחוזי לחות, לא מדובר בחופי הוואי או בטיילת הענקית בריו דה ז'אנרו. תירוצߙם לא יתקבלו, אלי גוטמן צריך לשנות את התפיסה של השחקן הישראלי, במובן המנטאלי ולא הפיזי. הבעיה העיקרית שממנה סובל השחקן הישראלי, ומוכיח זאת בכל פעם מחדש - שהכל בראש.

אז אומנם הפועל תל אביב חוזרת לבלומפילד עם תוצאה סבירה, שעלולה להיות גם שטנית מהצד הөני, היא מסוגלת ואמורה לעבור, אבל עדיין היכן חדוות המשחק, היכן ההגינות? התסמונת שממנה סובל השחקן הישראלי, ונראה בשיאו במשחק של בית"ר מול קראקוב בפולין, נמשך לאורך כל הדרך עם הברקות חד פעמיות.

לאחר שהפועל תל אביב כבר לא הראתה סימנים לכדורגל, קיߕונו למצוא אותו בבלומפילד. מכבי נתניה של דניאל יאמר, נבנתה בצילו של נשיא הקבוצה, שרואה דרך דמיונו המודרך את קבוצתו בבתים של גביע אופ"א, במיוחד שעל הקווים יושב סופר סטאר כשחקן אך לא כמאמן, לותר מתיאוס.

נתניה אומנם הציגה משחק מדוייק בבלומפילד, במיוחד שהקהל המקומי דחף ועודד, אבל עדיין היריבה מבולגרית , צרנו וארנה, הייתה יכולה להבקיע בכל מצב נתון ועוד עם מתפרצות מתוחכמות. שוב פעם השחקן הישראלי הוכיח, שברגע האמת, גם אם מדובר במשחק ביתי, הוא לא מספק את הסחורה.

האם מדובר בלחץ? חרדה מסויימת? Ӥאניקה? הכנה לקוייה? קשה להאמין שלא מדובר בעניין נפשי, הרי רוב השחקנים נמצאים בכושר וברוך השם כדורגל הם כבר יודעים לשחק עוד מהסטנגה בשכונה.  בעיה נוספת שנראתה בבלומפילד, זו היכולת של השחקנים הזרים. משום מה תמיד מורגש, כי השחקן הזר שמגיע לארץ לא מוסיף ۜקבוצה, אלא בעצם הופך למיני שחקן ישראלי, שמסגל לעצמו את תרבות הכדורגל של ישראל.

מהחידלון בנוביסאד  ובבלומפילד, קפצנו ביתר שאת לכיוון לובץ' בבולגריה למשחק של הפועל עירוני קרית שמונה. דווקא מכאן הגיע מעט השינוי המרענן, לאחר האכזבה של האדומים. הۧבוצה שיש לה מה להוכיח ומה להראות, שיחקה ללא רגשי נחיתות ועם לא מעט אמונה, שהזרים מישל דיין, שגם לו מדובר בטבילת אש בליגת העל לאחר מספר שנים בלאומית.

הרוח הירושלמית של מישל דיין, ריחפה בבולגריה, ולמרות שהקבוצה לא כבשה, היא הוכיחה לא מעט בגרות כאשר̠מדובר בקבוצה עם היסטוריה באירופה כמו מספר העליות של ישראל לאליפות העולם בכדורגל.

מה שנראה לאחר יום המשחקים הגדוש של הישראליות באירופה, שהטראומה של בית"ר בקראקוב איך שהוא עברה אליהן. מה שנעשה נעשה, וצריך להפנים וללמוד מטעויות העבר, כדי לשפר אߪ ההווה ואף את העתיד.