שוויץ נתנה כבוד לישראל

 ראיתי את נבחרת שוויץ רק לפני מספר חודשים במשחקי היורו ושם היא עשתה רושם טוב יותר, שיחקה כדורגל יפה יותר ומהיר יותר לעומת מה שראינו אתמול באיצטדיון ר"ג. בסופו של דבר היה אפשר לראות שנבחרת שוויץ נתנה לנו כבוד שנבחרות מהרמה הזו באירӕפה לא נותנות לנו ובסופו של דבר דווקא שוויץ לא ניצלה יתרון של 0:2 כדי לנצח.

מבחינה טקטית שתי הנבחרות שיחקו בלי לקחת יוזמה מיוחדת. דווקא ישראל שיחקה טוב יותר ביציאה מהגנה להתקפה אך זה נעשה בצורה איטית ולקו האחורי השוויצרי זה התאים והם ידעו להסתۓר עם ההתקפות הדלילות בצורה טובה. הכרנו את כל הנקודות החזקות והחלשות של שוויץ, אבל כשהאקן יאקין עושה דבר שהוא רגיל אליו בצורה מושלמת, אין מה לעשות. ספגנו שער ששינה את כל כיוון המשחק והפך את היוצרות במהירות לטובת השוויצרים. חבל שגם בשער השני מהכדור החוۤשי ספגנו גול. היינו צריכים למנוע נגיחה של שחקן אורח שעמד חופשי בין שני שחקני הגנה של ישראל.

בשוויץ היתה בעיה משום שכל המשחק שלה היה לשחק בהמשך מאחור ולהניע כדור באיטיות. החילופים של המאמן דרור קשטן ובעיקר הכנסתם של ברדה, אוחיון וסהר התחילו להۑיא תועלת. המשחק הפך ליותר מהיר, ראיית המשחק של אוחיון, הלחץ של ברדה והתנועה של בן סהר, הביאו לשני שערים עם יתרון מוחלט של ישראל בסיום, כשהכול בא בהשראה של יוסי בניון, שבדקות הסיום היה כמעט בודד מול כל שוויץ. כבשנו אומנם בבעיטה האחרונה במשחק, אך יכלנו עוד ӧודם לכן להשוות והגענו למספר מצבים שכל נבחרת חולמת עליהם.

חבל שמה שראינו בסיום המשחק, לא היה בהתחלה ולא ברור להיכן נעלם הביטחון. היתה לאורך כל המשחק הרגשה שחסר ביטחון וכאילו שמונה שחקנים על כר הדשא ממתינים לשניים או שלושה שחקנים שיעשו עבורם את̠הכול. 

למרות התיקו הכאילו מאכזב, יש עוד המון זמן ומשחקים וניצחון במולדובה יחזיר את הכול למסלול. פשוט ראינו שהפער משוויץ, אם יש פער בכלל הוא בשורה לכדורגל הישראלי.