אין יותר סמלים

  השלט הארוך והמושקע שהניפו אוהדי מכבי חיפה ב"אורווה" נגד מאמן מכבי פ"ת ומאמנם לשעבר, רוני לוי - "סוס מת לא ידהר גם באורווה", הוריד מבחינתי מעל המדף את המושג אוהד ۩רוף של הקבוצה.

נשארנו עם חבורת פירחחים בני טיפש עשרה שאהבתם למועדון עוברת ומחוברת להבזקי שנאה ולהתפרקות ביציע.

רוני לוי בילה במכבי חיפה כ-17 שנים. הוא חגג אליפויות וגביעים כשחקן. אימן בנוער והוביל את "הירוקים" לשלוש אליӤויות ברציפות, עד שבא הכסף של גאידמק.

אין דבר כזה סמל. מתברר שכל מנשקי החולצות ואלו שרצים אל קומץ בקהל כדי לקבל חיבוק מקומם ביציע כאוהדים ולא ככדורגלנים שבני נוער צעירים הופכים אותם למודל של חיקוי. 

הסמל נעלם בחיבור אל מול האەהדים. אין מצב למשל, שאוהדי בית"ר ירושלים לא עלו על בריקדות למען הבאתו של אורי מלמיליאן לעמדת המאמן והסתפקו בראובן עטר. האוהדים של היום, מטבע השינויים של הקידמה, אינם חיים על מסורת. היום כל כוכבי העל מחליפים מועדונים כמו גרביים למען הכסף הגדול שעדיין ߧיים.

בעבר הייתה מכבי פתח-תקווה האחראית על האמירה "מהמועדון עוזבים לקבוצה אחרת רק על אלונקה", אבל עדיין נשארנו עם הקבוצות שבתוך הלב כל חובב כדורגל אמיתי צומח מהבית עם הזהות למועדון שילווה אותו לכל החיים.

מעשה אוהדי מכבי חיפה ברוני לוי לא יכול לקרות בברצלונה, ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, ארסנל ובאיירו מינכן. בכדורגל הישראלי נשארנו רק עם אבי נמני ממכבי תל-אביב. הסלע והסמל האחרון שאיש לא יצא נגדו בגין אי זכיה באליפות. נמני הוא האחרון, הוא הבודד שעדיין מחבר את מכבי תל-אביב המבולבלת לעברה המפואר.

נראה שאין מנוס משינוי השיטה הישראלית. כשארקדי גאידמק מתכוון להמריא מהכדורגל הישראלי החוצה, כשתוכניותיו של אלכס שניידר אינן כאתמול שלשום, כשעמוס לוזון זורק באחת את הכל ובשנייה חוזר למרכז הבמה, נשארנו רק עם יעקב שחר̠ודניאל יאמר.

ובעונה הבאה, כשאינפלציה של מועדוני כדורגל דרב ב' או ג' ימלאו את ליגת העל, כדאי לעשות שינוי ולחזור שוב למרכזים הגדולים של הפועל, מכבי ובית"ר.