בתקווה לשנה טובה יותר

שני דברים עצובים אפשר לומר על השנה ה-61 של הספורט הישראלי במדינה היהודית. הראשון - השנה הזו היתה אמורה להיות אחת השנים השמחות של חובבי הספורט. בנינו על מדליות אולימפיות, על כרטיס כמעט בטוח למונדיאל, על עוד פיינל - פור ביורוליג ועל הקאמבק של שחר פאר.  נותרנו בעיקר עם אכזבות. 

הדבר השני העצוב הוא כשבמבט לעתיד, יכול להיות הרבה יותר גרוע. להבדיל מלפני כשנה, הצלחות בשנת ה-62, יהיו בגדר הפתעה גדולה.

ߐולימפיאדה - מדלייה אחת בקושי

נתחיל מהסוף - ישראל שוב זכתה במדליה, כפי שהיא עושה באופן קבוע מאז ברצלונה 1992. ללא ספק הארד שזכה בו שחר צוברי, היווה סוף שמח לאולימפיאדה עצובה של ישראל. צריך לזכור איך התחלנו את האולימפיאדה הזו. דיברו על מדלייה בטוחה של צמד השייטים גל וקליגר. אריק זאבי גרם לנו להאמין שהוא יזכה בזהב או בכסף לפחות. אנדיוני הגיע כאלופי אוסטרליה והיו מועמדים להגיע לפחות לחצי הגמר. תקוות היו גם בטקוואנדו והקפיצה במוט. 

התוצאה היתה כישלון מחפיר. אנדיוני עפו כבר בסיבוב הראשון, אברבוך לא קפץ מספיק גבוה וגל וקליגר היו עסוקים בעיקר בתירוצים.

אז נכון, גל יקותיאל הגיע לקרב על מדליית הארד בג'ודו ואלכס שטילוב והמתעמלות הגיעו לגמרים מכובדים, אבל זה היה מעט מידי ולא אטרקטיבי מידי. גם השחיינים שברו מספר שיאי ߙשראל, אבל את שבוע התחרויות בבריכה, ישראל סיימה עם אפס גמרים.

 בייג'ין 2008 סומנה כאולימפיאדה ממנה ישראל תחזור עם שלוש מדליות, ובסופו של דבר השיג צוברי את המדליה השלישית בחשיבותה בענף, שצריך להודות, לא בדיוק מרתק את חובבי הספורט בעולם. בכӜ מקרה, אין בכלל ספק - שחר צוברי הוא הספורטאי הבולט והמצטיין של ישראל בשנת ה-61.

כדורגל ישראלי - על סף התמוטטות

בקיץ שעבר, הכול היה אופטימי. בית"ר ירושלים עם האוליגרך ארקדי גאידמק, בנתה קבוצה כדי לכבוש את ליגת האלופות. מכבי ת"א הציגה מיליארדר משלה כדי להתגבר על הליגה. שאר הקבוצות קיוו בעיקר להוות אלטרנטיבה ראויה. זה נגמר במפח נפש אדיר. בית"ר הובסה בפולין ואף קבוצה ישראלית לא הצליחה להעפיל לשלב הבתים בגביע אופ"א. גאידמק נעלם לרוסיה ושניידר מאיים להפסיק להעביר כספים. בשנה הבאה הצפי לירידה דרמטית ברמה, עקב הגדלת הליגה ל-16 קבוצות. נבחרת ישראל כשלה לחלוטין בשנה האחרונה ורק נס יגרום לה להעפיל למונדיאל.

כדורסל - לפחות יש את הנבחרת

האמת, שנת ה-61 נפתחה עם תקוות̬ בטח לכל מי שלא אוהד את מכבי ת"א. הפועל חולון זכתה באליפות ושוב היו תקוות למהפך. הפועל היוצא מהזכייה של חולון היה ירידה דראסטית ברמת הכדורסל בישראל. חולון לא שידרגה את עצמה וקבוצות הצמרת הציגו כדורסל בינוני רווי בזרים מתחלפים. הכישלונות הגדולים ביותר הם של כל הנציגות שלנו במפעלים האירופאיים. מכבי ת"א אפילו לא העפילה להצלבה. הפועל ירושלים, בני השרון ונהריה לא התקרבו לשלבים המכריעים. מי שהצילה את המצב היתה נבחרת ישראל, שבתום טורניר מוזר הצליחה להעפיל לאליפות אירופה עם הרבה אמונה וניצחון אחד מדהים על צ'כיה.

בכדורסל הנשים אין כמעט כל חדש. רמת השרון שוב חזרה להיות אלופה, אבל זה בא בתום סידרה לא מותחת, בליגה לא מותחת שלא משכה את הצופים למגרשים. האירוע הבולט היחיד שהיה בכדורסל הנשים, היה גמר הגביע שהוכרע בשניה האחרונה לזכות מכבי רמת חן.
ȍ
העתיד נראה מעט יותר מבטיח. אולי נבחרת ישראל תתעלה על עצמה ותגיע לחצי הגמר לראשונה אחרי 30 שנה. סביר להניח שמכבי ת"א תבנה קבוצה טובה יותר והפועל ירושלים צפויה לחזור ליורוקאפ ותנסה להצליח. בקיץ הקרוב נבחרת הנשים תשחק באליפות אירופה, וכל ניצחון ߙתקבל שם בברכה.

ישראלים בחו"ל - יוסי בניון וכל השאר

ההצלחה של יוסי בניון בשבועות והחודשים האחרונים מעט מרמה את המצב. ביום העצמאות שעבר היה אברהם גרנט על גג העולם, על סף זכייה באליפות אנגליה והעפלה לגמר ליגת הӐלופות. שבועיים מאוחר יותר איבד גרנט את האליפות למנצ'סטר יונייטד, וג'ון טרי שלח אותו סופית הביתה. מאז גרנט בעיקר מחפש עבודה.

הנציגים שלנו באירופה עוברים עונה ביߠונית. פיני בלילי מנסה לזכות באליפות עם סיבאספור, אבל קשה לומר שיש לו חלק גדול בכך. נציגי בלגיה רואים מגרש רק לפעמים, דודו אוואט ישב חצי שנה בחוץ ותזכירו לנו איזה ישראלי הצליח בכדורסל האירופאי? אפילו דייויד בלאט הודח כבר ברבע גמר הפלייאוף ברוסיה. ההישג הגדול ביותר של נציגי הכדורסל הוא של פיני גרשון, שכנגד כל הסיכויים הצליח להעפיל עם נבחרת בולגריה החלשה לאליפות אירופה, כשהוא מותיר מאחור את איטליה הגדולה.

וכאמור, יש גם את בניון. גם בתום השנה ה-61 אי אפשר לקבוע אם הכדורגל הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים, אבל דבר אחד בטוח - יוסי בניון הוא כיום הכדורגלן הישראלי הטוב ביותר ובשנת ה-61 הەא העלה על הפנים שלנו חיוך יותר מפעם אחת.

טניס - ניצחון דרמטי על שבדיה. קריסה נשית

ללא ספק, ההישג הגדול ביותר שהטניס הישראלי בשנה האחרונה היה הניצחון המפתיע על נבחרת שבדיה בחוץ בבית העליון. דודי סלע והראל לוי העלוȠאת ישראל לשמונה הגדולות בעולם, בלי הנקודה הבטוחה הקבועה במשחק הזוגות. הבעיה היא שזה היה פחות או יותר אירוע הטניס המשמח היחיד בשנת ה-61 למדינה. נבחרת הפדרציה הפסידה ללא הפߡקה, עד שחזרה שלוש שנים לאחור, לבית האפריקאי אירופאי. שחר פאר גילתה לעיתים ניצוצות ממה שהיא ידעה לעשות פעם, והידרדרה עד למקום ה-53 בעולם.

הצמד אנדיוני התפרק וישוב לשתף פעולה אולי רק בסוף הקיץ. דודי סלע הצליח בטורניר בייג'ין, אבל עדיין הוא לא מߕצא את עצמו בין ה-50 הטובים בעולם. שאר הטניסאים ידעו עוד עונה בינונית עד חלשה. העתיד יכול להיות מעט טוב יותר, בעיקר אם נדהים את רוסיה ונארח כאן את רפאל נדאל.

בתקווה שכתבת הסיכום לשנת ה-62 תהיה משמחת יותר. חג שמח.

צילומים: ŇETTYIMAGES