לא ראויה

 הניצחון של בית"ר ירושלים על מכבי חיפה אתמול, שמנע את הדאבל מהירוקים, עשה איזשהו סוג של צדק, עד כמה שצדק בכלל קיים בכלל ובכדורגל בפרט. בכל הכבוד הראוי, מכבי חיפה של העונה לא הייתה ראויה להיכנס למועדון המכובד והאקסקלוסיבי של הדאבליסטיות. חיפה של העונה היא קבוצה בינונית, חסרת ברק, שהייתה הכי פחות גרועה. 
 
אין מה להשוות את מכבי נתניה הגדולה בהנהגתו של פרלמן, הפועל ומכבי ת"א תחת שרביטו של דרור קשטן, את אותה מכבי חיפה של שלמה שרף בתחילת שנות ה-90 ואפילו לא את בית"ר ירושלים של העונה שעברה תחת שרביטם של גיורא שפיגל ויצחק שום, לדוגמא, לקבוצה של אלישע לוי.

מכבי חיפה הגיעה מרחק של 90 דקות בלבד מהישג פנטסטי, מה שמעצים את תחושת האכזבה אצל הירוקים כי אפשר כבר הۙה להרגיש את הטעם המשכר של הדאבל ואת הכניסה המכובדת לספרי ההיסטוריה, שם לא ממש זוכרים את היכולת, אלא את שם הקבוצה ההישגית. בכל זאת, לא בכל עונה מגיעה האלופה לגמר הגביע עם הזדמנות לדאבל. למרות שמדובר היה במשחק פתוח שבו כל אחת מהקבוצות הייתה יכולה לנצח, לפני̠המשחק דיברו כולם על עדיפות מסוימת של האלופה היוצאת על פני זו הנכנסת ובעיקר דיברו על כך שירושלים יותר כישרונית מחיפה.

זו הייתה הזדמנות פז לחיפה לגרום לכמה פרשנים לאכול את הכובע ולעלות למגרש חמושה ברצון להוכיח לכולם על אפם ועל חמתם - נשק רב עוצמה -Ġאבל חיפה לא ממש הגיעה למשחק, לא גילתה את האופי הנדרש ולמעשה כמו הכוכב הגדול שלה, יניב קטן, מתחה את השריר בשלב מוקדם ולא הפריעה לתסריט המתוכנן של בית"רים חוגגים. 

חיפה ראויה להרבה מאוד הערכה על כברת הדרך שעשתה מתחילת העונה ועד לשבוע שעבר, בו הוכתרה כאלופת המדינה. אם נחזור מעט אחורה במנהרת הזמן, ניזכר שבתחילת העונה כולם ניבאו שהקרב על האליפות יהיה בין בית"ר ירושלים (אז דאבליסטית גאה ולפני ההשפלה בקראקוב) בדרך לאליפות שלישית ברציפות לבין מכבי ת"א של רן בן-שמעון ו-התקציב בן 70 מליו۟ השקלים שהציב אלכס שניידר (שבסופו של דבר הספיק לזכייה בגביע הטוטו).

על מכבי חיפה אף אחד לא דיבר. מכבי חיפה נהנתה מהשקט הזה ומהעובדה שלא ציפו ממנה והתחילה את העונה מצוין עד למצב שבו הוכתרה, הרבה לפני סיום העונה, כאלופת המדינה הבאה.

פה כברĠהיה לחיפה מה להפסיד ואז חיפה התחילה לחרוק. היא נסוגה ביכולת ואיבדה לא מעט נקודות, כשהיא מאפשרת להפועל ת"א ולפרקים גם למכבי נתניה ולבית"ר ירושלים לחלום שהאליפות עדיין בהישג יד וששום דבר עוד לא גמור.
 
ממצב של אליפות בטוחה ופער נקӕדות מבטיח היא הגיעה למצב של קרב על כל הקופה בבית מול הפועל ת"א, שנגמר בשמחה ירוקה. העובדה שמכבי חיפה סופגת ביקורת על היכולת שלה כאלופה היא אמנם נכונה, אבל גם אומרת משהו על המהפך בתודעה שחוללה חיפה העונה. קבוצה שלא ספרו אותה בתחילת הדרך מסיימת את העונ۔ כקבוצה מספר אחת בישראל. הרבה מאוד קבוצות במדינה היו מוכנות להתחלף עם חיפה, לספוג את גלי הביקורת, ולהוסיף עוד תואר לארון.

חיפה הגיעה ראשונה לקו המטרה כי היא הייתה הכי פחות גרועה. היום כולם קוטלים את הפועל ת"א ולא מצליחים להבין כיצד היא הגיעה̠למשחק על האליפות, אבל זו חוכמה שבדיעבד. הייתי רוצה לראות את אותם הכותבים משפדים את האדומים גם במקרה של גול מקרי בקרית אליעזר שהיה מנצח לקבוצה של גוטמן את המשחק וככל הנראה גם מביא אליפות.

קל לכתוב בדיעבד. איפה היו כל אותם חיצי ביקורת לפני המשחק נגד חיפה? משחק אחד משנה את כל מה שהיה במשך עונה שלמה? 

אלישע לוי ראוי למלוא המחמאות על כך שאחרי שנתיים של הפסקה החזיר ליעקב שחר את האליפות והיה קרוב כפסע מלהיות חקוק בספרי ההיסטוריה כדאבליסט. אלא שגם אלישע יודע היטב בתוכו שהקבוצה שלו לא יכוۜה לעמוד בשורה אחת עם הדאבליסטיות הקודמות ואם זה באמת היה קורה, מדובר היה בלא פחות מזילות מעמד הדאבליסטית. למאמן, שזכה באליפות ראשונה בקריירה, ברור שמהיום חובה עליו לעבוד במלוא הקיטור כדי להעמיד קבוצה איכותית למוקדמות ליגת האלופות.

בסימן קיצוצים

סימן שאלה גדול מרחף סביב תקציבי הקבוצות בליגת העל בעונה הבאה. כמעט בכל קבוצה גדולה מדברים על לחתוך בבשר החי.
 
ביתȦquot;ר ירושלים, רגע אחרי חגיגות הזכייה בגביע, מתעוררת למציאות הקשה של חוסר וודאות אחד גדול. עידן השפע של ארקדי ככל הנראה נגמר ואם לא תהיינה הפתעות של הרגע האחרון, בית"ר הולכת לכינוס ולא ברור איך במצב הזה תצליח לשמור על השלד הבריא