חורבן הבית הכחול

 כמה אירוני זה, שדווקא היום, ערב ט' באב, היום בו אנו מציינים את חורבן בית המקדש, נשמעות מילותיו העל-זמניות של הנביא יחזקאל, כה הולמות באשר לידיעות האחרונות שמגיעות מהנהלת מועדון הפועל פ"ת:
 
"ואעבור עלייך, ואראה אותך מתבוססת בדמייך ; ואומר לך בדמך חיי, ואומר לך בדמייך חיי..."

ההודעה של הנהלת הקבוצה על שחרורם של שחקני בית שגדלו במועדון, כמו שגיב כהן, אור פישביין ורפאל מלטינסקי, מסמלת כעתȬ אולי יותר מכל, את הדרך שעשתה הקבוצה ממועדון לגיטימי בכדורגל הישראלי לליגיון זרים חסר זהות.

מקבוצה שהייתה היצואנית מספר אחת של שחקני בית לקבוצות ליגת העל, מקבוצה שהחזיקה באחת ממחלקות הנוער המשובחות בארץ, שרק לפני עשר שנים עוד זכתה באליפות ליגת הנוער, הפכה הפועל פ"ת ליצאנית תרתי משמע. 

אין אלו מילים קלות. אלו הן מילים הנאמרות מתוך כאב רב. הפועל פ"ת, על כל סמליה ונכסיה, עברה הלילה שלב אחד נוסף, אולי שלב אחרון, בתהליך ההזנייה וההתבהמות הכללית שמתרחש במועדון כבר כעשור שנים.

אין ספק, יש תפקיד עצום וחשוב לכסף שהביאו עימם בעלי ההון אל תוך המועדון במהלך השנים, אולם, ברצוני לחזק אמירה אחת וחד-משמעית: הכסף לא יכול להחליף את זהותו של המועדון יקר הערך הזה, שכן הפועל פ"ת הייתה רבה לפני מאיר שמיר, רונן אלעד, דני ۜוי או כל חבר "העמותה להצלת הפועל פ"ת".

רבותיי, הכסף שלכם מוערך ואני מוקיר אתכם ואת פועלכם, אך הפועל פ"ת היא הרבה מעבר לכמה נכסי נדל"ן וכרטיסי שחקנים. הפועל פ"ת הינה קניין רוחני, ששייך לכולנו. הזיכרונות, הרגשות, הӛבוד, הגאווה והזהות המקומית של שחקני הבית שלנו. כל אלה שייכים לאוהדים, ואותם לא תוכלו לקנות בעד שום הון שבעולם!



נכון, בכדורגל המודרני למושג "שחקן בית" כבר אין כמעט חשיבות. אך זכור לי עידן אחר, לא לפני שנים רבות, בו היה ערך למונח זה ומשקלו הסגולי עלה לאין-שיעור לעומת כל שיקול מקצועי. עד כדי כך היה חשוב ערך זה בהפועל פ"ת, עד שבמשך שנים, עיטר בקביעות את הקישור האחורי של המועדון, שחקן שגדӜ בקבוצה, על אף שתרומתו הייתה מוטלת בספק לאורך תקופה ארוכה. כמובן שלא אנקוב בשמו.

כך אתם כיום רבותיי, עסוקים בשנאת חינם, מקימים לכם פלגים וכתות כמו הסיקריקים בימי המרד הגדול שלפני חורבן הבית ומלגלגים על חשבון כולנו באמירות פומפוזיות וריקות מתוߛן.

אתם מחתימים עוד שחקנים מרחבי הפלנטה על חשבון הילדים שלנו, בזמן שהסמל של הפועל, הקבוצה והרוח שלה, נחום סטלמך וחבריו לאימפריה בשנות ה-50 וה-60, כל אלה, שוכבים מוטלים מולנו, עירומים ומתבוססים בדמם. בדמם הם חיים.

ביום ט' באב ߔזה אני יודע, הבית ששמו "הפועל פ"ת" חרב עלינו.