לעצור את המתפרעים !

האירוע החמור שנערך במלון הילטון בתל אביב דיי הזכיר לי אירוע דומה, אבל בנסיבות אחרות. מעט לפני תום כהנותו של האיש החזק בעולם נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש, החליט נשיא העולם החופשי, לטוס ולפרגן לחיילים בעיראק על הנחישות והתעוזה והימים הלא פשוטים שעוברים עליהם.

המשטר הלא יציב בעיראק, שבו הציבה ארה"ב מאות אלפי חיילים, כדי לשלוט על הסדר והכאוס בפאתי בגדאד, היה משימה לא פשוטה גם עבור המעצמה מספר 1. במהלך הביקור, נערכה מסיבת עיתונېים כאשר נשיא ארה"ב נאם בצוותא עם נשיא עיראק.

בזמן  הראיון, באופן מפתיע, זרק עיתונאי מדופלם עיראקי שנכח באירוע,Ġנעל לעבר ראשו של ג'ורג' בוש, שבזינוק נהדר הצליח לחמוק בשניות ספורות לפני שהנעל נצמדה לפניו.

 מיליוני איש בעולם היו בהחלט  שמחים כי בוש, שנחשב לכישלון חרוץ במהלך כהונתו, היה מקבל איזו "מתנה" לקראת סיום השירות הציבורי, זה או۞נם לא קרה אבל נחשו מה, אותו עיתונאי נכנס באופן אוטומטי ישירות  לכלא למרות הניסיון היצירתי והאקטיביסטי. 

אז הנה כנראה שמישהו מאוהדי בית"ר ירושלים צפה באירוע והחליט לנסות זאת גם כאן בביצה המקומית. בשיא החוצפה, תחת עיניי הציבור, הۗליטו מספר אוהדי בית"ר, כאשר אחד מהם עוד לבש את מדי צבא ההגנה לישראל, להתפרץ ללא בושות לנאום של אחד האנשים החזקים בכדורגל העולמי, לקלל את יו"ר ההתאחדות לכדורגל ולהלבין את  פניו ברבים.

לא היה קשה שלא לצפות ולהרגיש  כיצד לוזון בולע את הלשון ומת שיקברו אותו במקום. ייתכן כי האירוע יעבור בשתיקה יחסית ויצטרף לשלל המבוכות והפאדיחות הלאומיות התורניות, אבל שלא תטעו, החבר'ה שפרצו במהלך הנאום של פלאטיני, הם בדיוק אותו עיתונאי שניסה לפגוע בנשיא ארה"ב בעיראק. מידה כנגד מידה ומקומם מאחורי סורג ובריח.

אבל אני מצטער, אני חייב לאכזב את כולכם, הם לא יכנסו לכלא, הם למעשה  יחזרו לאותו יציע שמהם הם הגיעו. הם ימשיכו במעלליהם הזדוניים, חסרי שחר ופרופורציה  וגם במסע הנקמה כנגד יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, שמתוקף תפקידו אמור לספוג השפלה שכזו. ממש לא! במדינה מתוקנת אחרת, הם בכלל לא היו מגיעים למצב הזה.

חבורת פרחחים שעושה שם רע לאוהדי בית"ר ירושלים בכל הארץ, מעניקים בעיקר  סטיגמות וסטריאוטיפים קשים וחבל שכך. בבית"ר ירושלים חייבים לקחת את אירועי "נאום פלאטיני" ולגרש את אותם נפשעים לכל הרוחות את מספר החוליגנים, שמנסים לעשות רעש וצילצולים ולתפוס כותרות. מה לעשות במדינת הקומבינה, רוע ודם תופסים חשיבות על פני מעשים טובים.

דיי במהרה האירוע  ייעלם מעיניי הציבור, אבל נחשב לבעל חשיבות חברתיӪ חשובה. אירוע שכזה רק מדרדר ומראה שבאמת, עם כל הכבוד לענף שממנו מתפרנסים לא מעט, נושא האלימות בו החמור ביותר, וצריך לטפל בו כמו במחלה ממארת, במיוחד בליגה שנחשבת לשישית בטיבה בעולם באירופה ואולי אפילו בגלקסיה .