לטיפול הרשויות. דחוף

 קולגה במעמד די בכיר באחד מכלי התקשורת דיבר איתי אתמול על סף ייאוש. "בכל דקה מפורסם משהו חדש. הפרשה הזו אין לה סוף". הוא צודק. פרשת מוני פנאן הולכת והופכת להיות אחת המורכבות והחמורות ביותר שידע הספורט הישראלי מאז ומעולם. אולי החמורה מכולןן.

לא מעט מכתבי האישום החמורים ביותר בתולדות מדינת ישראל התחילו בפרסום בעיתון. אריה דרעי,  פעם שר הפנים, ישב לא מעט ימים מאחורי סורג ובריח, בסיומה של חקירה שתתחילתה בפרסום עיתון של המדינה̠וזו רק דוגמא אחת, אלא שאצל דרעי, היה מדובר אז בכמה עסקאות מפוקפקות. פרשת פנאן טומנת עוד לא מעט פרשות משנה. לא מעט? המון.

קראנו בימים האחרונים מספיק חומר כדי להבין שמדובר פה בהרבה יותר מחבית חומר נפץ. עד כה פורסם על חשד לפעילות בשוק האפור, מעורבות ߩל אנשי עולם תחתון, פשיטת רגל תמוהה של איש עסקים החי בחו"ל, חשד למוערבות של שופטי כדורסל, חשד להלוואה שעלולה להיחשב כשוחד, אפשרות להעלמת מס. ועוד ועוד. הכל לכאורה, אבל הכל הרבה מידי.

גם אם העיתונות תמשיך ותעסוק בפרשה בימים הקרובים, סביר להניח өעדיין יהיה רב הנסתר על הגלוי. כדי להבין מה בדיוק התרחש בעשרים השנים האחרונות במשרדיו של מוני פנאן, דרושה חקירה של הגורמים המוסמכים. זה נחמד לקרוא שהשותף, של מוני אסף ציוד ממשרדו, אבל מה כתוב בדיוק על אותם קבצים במחשב, יוכלו לדעת רק משטרת ישראל או חוקרי מס̠הכנסה.

זה הזמן של העיתונות לקרוא ומיד לחקירה של הרשויות. אם אכן עשירית מהפרטים שפורסמו נכונים, הרי שמתברר שעשרות אנשים הונו את חובבי הספורט במשך שנים רבות וגרוע מכך, הונו גם את הרשויות.

העיתונות צריכה להמשיך לחפש ולחשוף, אבל דרושה מעורבות של מי שיכול להגיע למסמכים עם צו בית משפט, ולא עם תעודה שהנפיק לו דובר איגוד הכדורסל.