רצים לגן העדן

אך רצה הגורל, ובתחילת השבוע התבשרנו שוב על שלושה רצים שחייהם נגדעו לאחר ריצת מרתון בת 42.2 ק"מ, במסגרת מרתון דטרויט ה-32. דניאל לנגדון (36), ריק בראון (65) וג'ון פנלון (26), רצים מנוסיӝ ובכושר שיא, סיימו את חצי-המרתון של "עיר המכוניות", התמוטטו ומותם נקבע לזמן קצר לאחר מכן. זוהי ללא ספק מכה קשה למארגני המרתון, שכבר ידעו בעבר מקרה מוות- סמואל גרפטון בן ה-42, רץ מנוסה, נפטר לאחר ריצת 35 ק"מ במרתון ב-1994. ļp> מותם של השלושה מעלה כמה שאלות קריטיות, שסביר להניח כי יעסיקו בתקופה הקרובה את מיטב הפיזיולוגים, הרופאים ופרנסי הענף בעולם ובארה"ב.

הנתונים היבשים של המוות

מוות לאחר ריצת מרתון הוא אירוע די נדיר, ביחס של 1 ל-67 אלפי משתתפים ( לפי מחקר אחר- 1 ל-100Ĭ000), כשלפחות מחצית ממקרי המוות התרחשו ב-1.5 ק"מ האחרונים של המרוץ. מבחינה סטטיסטית ברור שהאירוע העגום במרתון דטרויט, אליו נרשמו כ-19,300 משתתפים הוא נדיר במיוחד, על אף העובדה, שבמירוץ חצי-מרתון באנגליה בשנת 2005, כבר נרשמו ארבעה מקרי מוות מצערים של רצים.

 בעשור האחרון כבר נרשמו מספר מקרי מוות במהלך ריצות המרתון: גבר צעיר בן 23 הלך לעולמו במהלך מרתון בולטימור שנערך בשבוע שעבר, שני רצים שנפטרו לקראת סיום מרתון סן חוזה בתחילת החודש, וכמו כן, נרש۞ו מספר מיתות במהלך מרתון ניו יורק בשנת 2008 ובמרתון שיקגו ב- 2007. בכל המקרים המדוברים היו מעורבים (20-35) גברים צעירים, מנוסים בריצת למרחקים ארוכים ובמצב בריאותי מעולה.

 המלחמה בגוף ובתנאי השטח

הסרט התיעודי "איך תהפוך לגיבור" של הבמאי הסרבי מלאדן מטיסביץ', מתאר בצורה מעולה את הקושי המפרך בהפיכתו של אדם, בייחוד אדם כמו מטיסביץ' שנהג להתאמן ברביצה על הכורסא מול מסך הטלוויזיה,  לרץ מרתון. מטיסביץ', שחווה את משבר גיל הארבעים והחליט לשנות את חייו, מתעד בסרט בצורה הומוריסטית את רגעיו הקשים, ובייחוד מלחמתו המנטלית כנגד גופו המאיים לקרוס בכל רגע, במהלך השתתפותו במרתון בלגרד.

 כאמור, ריצת מרתון מהווה את אחד מענפי האתלטיקה הקשים ביותר בספורט המודרני. רצי מרתון מתחילים נדרשים להתאמן מספר פעמים בשבוע, כשהם רצים במרחקים הנעים בין 60 ל-80 ק"מ. מטרת האימונים היא כמובן פיתוח היכולת האירובית של הגוף, אך בעיקר בӛדי לפתח את מסת השריר ואת מטעני הגליקוגן, עתודות הפחמימות המצויות בין סיבי השרירים ותפקידן הוא להתפרק במהירות בעת מאמץ ולספק אנרגיה זמינה לרצים. רץ מנוסה יכול ל"אחסן" בין שריריו כמות עצומה של כ-2,000 קילו-קלוריות. ברגע שהגליקוגן בגוף אוזל, מתחיליߝ השרירים לשרוף את רקמת השומן, שנשרפת לאט יותר ובאופן יעיל פחות. שלב זה, המכונה "הקיר", הוא קשה במיוחד ומלווה בתשישות וכאבים רבים, וחלק ניכר מאימוני הרצים מוקדשים להתגברות עליו.

 כמובן, שߢל הרצים גם להתרגל לשתייה בזמן הריצה, פעולה שאינה מובנת מאליה בשעת מאמץ פיזי שכזה, ולצרוך כמויות עצומות של פחמימות ( בד"כ פסטות) טרם המירוץ, בכדי שאלה יעניקו לגוף את כמות האנרגיה העצומה לה הוא זקוק.