כישלון ידוע מראש

 פלורנטינו פרס, נשיאה של ריאל מדריד, שינה בתחילת המילניום את חוקי וכללי המשחק. בסמוך לכניסת משחק המחשב הפופולארי "מנג'ר" – בו יכול כל אוהד כדורגל להרכיב לעצמו נבחרת חלומות ולרוץ איתה הכי רחוק שאפשר, החליט נשיאה הנבחרת של ריאל, להכניס את היד עמוק לאוברדראפט ולייצר את הקבוצה שזכתה לכינוי האלמותי "הגלקטיקוס".

פרס נבחר לנשיאות המועדון על סמך הבטחתו להביא בכל מחיר את לואיס פיגו. מי בכלל זוכר היום את פיגו, שבעיקר בזכەתו קרם הפרוייקט עור וגדים. מספר ימים אחרי שקיים את הבטחת הבחירות שלו, התפנה פרס לרכוש את כל השמות החמים בשוק, ביניהם את השחקן הטוב בעולם דאז, זינדין זידאן. על כולם ניצח ויסנטה דל –בוסקה – המאמן האחרון עמו לקחה ריאל מדריד את גביע האלופות ולא בכߓי.

דל-בוסקה הצנוע, שמוליך את נבחרת ספרד בהצלחה, ידע לנווט בין האגואים של הכוכבים ולהוציא את המיטב מקבוצה שהייתה צריכה חמישה כדורים במשחק כדי לספק את כוכביה. כל אלו שבאו אחריו, ביניהם פאביו קאפלו הגדול – היו צריכים תקופת התאוששות רצינית, אחריȠהטראומה שעברו במדריד.

הרעיון לקבץ את הכוכבים הגדולים ביותר בקבוצה אחת ולמעשה לבנות את הסגל ורק אחר כך להחליט מי יהיה המאמן, הינו שנוי במחלוקת ומזמין צרות. פרס מהמר פעמיים: גם על הכסף שאין למועדון שלו וגם על הקארמה המקצועית העדינה, אותה צריך לאכול ולא בתיאבון – המאמן שלא בחר אותה.

הפרוייקט הראשון נכשל בענק ולאחריו התעופף פרס מנשיאות המועדון. אלו שבאו אחריו, ניסו למזער את האוברדראפט הכלכלי שלו ולבנות קבוצה מאוזנת יותר, אך סבלנות הקהל המדרידאי המפונק אמרה: "עד כאן" ופלורנטיני חۖר לביזנס, כאילו לא השאיר אחריו חורבן וכאילו לא נכשל.

כמו הפרוייקט הראשון, גם הפרוייקט הזה אמור להיכשל מקצועית ולהותיר עיי חורבות במועדון המלאכותי. אך הריגוש של הקהל, המכירות והבאזז שנוצר סביב הקבוצה, שווה כנראה לכמה אנשים את הכשל הזה.

בעקӑות פרס, ניסה ללכת גם רומן אברמוביץ' שרכש את צ'לסי ובלע כמו לוויתן את כל מה שנקרא בדרכו. אך אברמוביץ' השכיל להפקיד את ניהול המועדון שלו בידי אנשי מקצוע, שהעניקו לגיטימציה למאמנים גדולים לבחור בעצמם את הסגל שלהם.

פלורנטינו פרס ופרוייקט הגלקטיקוס שלە הוא איש העשור בצד הכלכלי של הכדורגל העולמי. לחיוב? לא בטוח.
צילומים: GETTYIMAGES