שבע שנים מאוחר מדי

 מספר ימים לפני המשחק של ישראל מול בוסניה, אי שם בסוף שנת 2000  אמר יניב קטן כי לכבוש שער במשחק רשמי חשוב של ישראל זה חלום חייו. הוא כבש, יצא בריצת שמחה מטורפת לכיוון שער 11 באצטדיון רמת גן ובלילה  הודה כי" זה היה הרגע הגדול בקריירה שלי".

מאז עברו עשר שנים וקטן  כבר הפך מזמן להיות שחקן שנבחרת ישראל היא לא חלק ממנו. בזה אחר זה ניסו דרור קשטן ולפניו אברהם גרנט להחזיר את החלוץ המוכשר לסגל, אבל קטן כמעט אף פעם לא בא̮

לא ברור מה קרה לקטן עם השנים. יכול להיות שהוא רצה מקום בטוח בהרכב, יכול להיות שהוא העדיף להיות עם האישה בימי המנוחה שלו,  ויכול להיות שסתם נמאס לו לטוס ברחבי אירופה. לא ברור, אבל כן ברור שיניב קטן הפסיק, די מזמן,  להתעניין בדבר הזה שנקרߐ נבחרת ישראל. הוא טען ביום רביעי שהוא יהיה מעתה אוהד הנבחרת. תרשו לי לפקפק, שלא לומר לצחקק.

למי ששכח, קטן זומן בעקבות לחץ תקשורתי אדיר למשחק הנבחרת לפני פחות משנה מול לטביה. כמה שעות אחרי ההפסד, הוא ביקש שוב להשתחרר. כבר אז היה ברור שזה סוף דߨכו בנבחרת, אבל מקורב לקטן אמר לי הלילה כי הוא הבין כבר לפני שבע שנים שהסוף שלו בנבחרת הגיע.

היה זה לפני משחקה של נבחרת ישראל מול צרפת בסוף קיץ 2003, משחק שלא שינה דבר וחצי דבר לנבחרת של אברהם גרנט במסגרת המחזור האחרון של מוקדמות היורו. כמה ימים לפӠי המשחק היה קטן קרוב מאוד למסעדת מקסים, שניות לפני שאירע שם הפיגוע הידוע. כמה שעות אחרי הפיגוע, קטן ביקש מגרנט להשתחרר מהנסיעה לצרפת בטענה שהוא לא יהיה מרוכז במשחק.

איציק אהרונוביץ'. איש כדורגל חיפאי ישב לקטן על הראש במשך 48 שעות. הוא הבטיח לגרנט ۩הוא ישכנע את קטן לנסוע לצרפת. אהרונוביץ' אמר לקטן כי לא יהיה דבר גדול מלכבוש שער ניצחון ולציין בפני אירופה שהוא מקדיש את השער לזכר ההרוגים, אבל קטן התעקש – יש שבת חופשית והוא מעדיף להיות בבית. אהרונוביץ'  הרים אז ידיים. גם גרנט. מדוע קטן המשיך Ӝהיות מזומן לסגל בשבע השנים האחרונות? ממש לא ברור.

לזכותו של קטן ייאמר כי היה מספיק כנה לומר שהנבחרת היא לא עוד בראש מעיניו. לחובתו יאמר שלא עשה זאת כמה שנים קודם. קטן הוא  זן נדיר שחקני כדורגל (בכדורסל יש רבים)  שמיוזמתם ביקשו לא לחהיות מזומנים לסגל הנבחרת. החלטתו לא מלמדת על הכלל, היא מלמדת פשוט שאחד השחקנים הטובים בעשור האחרון בכדורגל הישראלי פשוט החליט שכחול לבן זה לא בשבילו.