אפילו ערוץ 1 מצטיין

קוריאה? ממש לא הפתעה

קשה לי להבין מדוע יש עוד כאילו שמתייחסים בהפתעה וספקנות לכל ניצחון דרום קוריאני במונדיאל. מ-1986, הם נמצאים כאורחים קבועים בגביע העולם ועוד בשנות השבעים האכילו את נבחרת ישראל מרורים. במקסיקו 86 כאמור, הם חילצו תיקו 2:2 מבולגריה והפסידו רק ij:2 לאלופת העולם מאיטליה. במונדיאלים שאחרי כבר גנבו נקודות פה ושם ועשו צרות צרורות לספרד ודומיה. במונדיאל שאירחו ב-2002 הגיעו עד לחצי-הגמר ואין מה לעשות – מסורת היא מסורת.

השחקנים הקוריאנים, בנוסף, מעטרים לא מעט סגלים של קבוצות מובילות וߙש להם חריצות ומשמעת בלתי-רגילה. במלכודת הדבש של השם הלא זוהר ומפחיד "דרום קוריאה", נפלו יוון ומאמנה הגרמני רב-המוניטין.

אוטו רהאגל בנה את יוון ומה שעשה בכדורגל המקומי ב-8 שנים, לא עשו וגם לא יעשו קרוב לוודאי בעשרות שנים של לפני ואחרי. אבל דבר אחד לא השאיר רהאגל אחרי שיעזוב (קרוב לוודאי בתום המונדיאל): עתיד. יוון עדיין חיה על אדי האופוריה של נבחרת הפלא שלקחה בדרך לא דרך את יורו 2004. השטאנץ הזה נגמר ובמקום לבנות כבר לאחר שנתיים את הדור הבא, תקוע אוטו עם אותם השמות שכבר הזדקנו. אין בשוӨה ליוון ואילו היו לנו נבחרת ומאמן נורמאלי משלנו, היה לנו על מה לפנטז בקמפיין המוקדמות הקרוב.

אבל אל תשליכו מתוצאה זו להמשך. יוון טובה בלהגן ואם הייתה עושה זאת מול הקוריאנים במקום לחפש ניצחון שחשבו שהוא בכיס, הייתה לה עכשיו נקודה. ארגנטינה לא צפויה ללקק דבש מולה וטוב יעשו הקוריאנים אם ישתו כמה כוסות מים לפני שני המשחקים הבאים שלהם שיהיו קשים בהרבה מול נבחרות שישימו מולם את הדגש הנכון.

איפה אנחנו

במוספי המונדיאל המהודרים שחולקו בסוף השבוע, נתקלתי בסדרת כתבות משעשעות על האפשרות הדמיונית שישראל הייתה מעפילה בכל זאת למונדיאל ומה הייתה עושה שם. ישבתי בתקופה האחרונה עם קשטן וסיני וגם הם יודעים שהם החמיצו בענק: קו העבודה שלהם היה נכון וטוב, אך חשבון היתר שעשו לשמות וחלק מהבחירות שעשו במשחקי ההכרעה, לא הטיבו איתם בל۩ון המעטה. אם היינו שם בדרום אפריקה, אנחנו לפחות יכולים לדעת שעם דרור ומשה על הקווים, היה קברניט על הסיפון. מה שאי אפשר להגיד על העתיד האפל שצפוי לנבחרתנו.

קשטן השאיר אחריו נבחרת במצב טוב, במיקום מצוין ויכולת מכובדת במשחקי ידידות. התבוסות המביөות בדרום-אמריקה לנבחרות מדרג שווה ערך לזה שלנו לא הפתיעו אותי. משהו רע קורה ויקרה לנבחרת שלנו, שהופקרה בידי איש מקצוע שהפער בין עברו כשחקן להווה שלו כמאמן – הוא כפער בין מכבי חיפה לאחווה עראבה.

הרבה אפשרויות היו לאבי לוזון להביא לכאן פיגורה בינלאומית שתמשיך את קשטן ותעניק שדרוג ניכר לעמדת המאמן, אך לבסוף נכנע לצעקנים, לקולנים ולפרוטקציונרים שהביאו אמנם מאמן זר, אך אבוי לנו איזה. 

תראו מה הם עושים לנבחרת שלנו: אינני מדבר על הזימונים התמוהים וגם לא על הסכנה שבהטמנת אנשים בעמדות מפתח מקצועיות, אשר יגרמו לשחקנים נזקים חמורים מאוד. יש כאן ריח רע מאוד של הפקרות, של שכונה, של אובדן המעמד והערך של המושג היקר לכולנו ונקרא נבחרת ישראל.

אם בקמפיין הקודם רצינו מונדיאל, הרי שכעת, נסתפק בכך שהעסק הזה לא יתפרק ויתרסק לנו מߕל העיניים. כי אין לנו נבחרת אחרת.

שידורים ברמה

אנחנו לא במונדיאל, אבל יש לנו טלוויזיה ברמה של מונדיאל. שבחים לערוץ הראשון על מבצע השידורים המעולה, בניצוחו של בוני גינצבורג הרהוט והכריזמטי. הפרשנות של רביבו וחזן יוצאת ۞ן הכלל, הגרפיקה מתקדמת ורמת השידורים סבירה פלוס. תענוג היה לשמוע את רן בן-שמעון – ידען גדול שמעביר את המסר מבלי להיות נודניק.