חבל רק על מירי נבו

בערך לפני חמש שנים, במהלך טיול שעשיתי בדרום אמריקה, הפסקתי להיות אוהד של ברזיל והפכתי למעריץ גדול של ארגנטינה. הקלישאה אמנם אומרת שקבוצה לא מחליפים, אבל אני החלטתי שנבחרת דווקא כן. הכול בגלל שבבואנוס איירס התוססת נהניתי כל כך, עד שלא יכלתי להישאר אדיש לאהבתם העיוורת של הארחנטינאים לנבחרת שלהם, ועוד יותר מזה לדייגו מראדונה.

ועכשיו, כשאני מסתכל על נבחרת ברזיל מהצד, לא ממש חבל לי שהם הפסידו להולנד. עם מאמן אפור שלא מאמין בפנטזיӡטים, ושם את יהבו על ההגנה, אי אפשר לומר שהכדורגל העולמי הפסיד בגלל שברזיל הודחה. להיפך, בחישוב לזמן ארוך אפילו הרווחנו מכך.

ממרום שנותי אני אומר לכם שברזיל של היום אפילו לא מזכירה את הנבחרת המלהיבה של 82', שרקדה סמבה במגרש בכל משחק, עד שהודחהĠבטרם עת על ידי איטליה ופאולו רוסי ברבע הגמר. אז זו באמת היתה טרגדיה, כי הנבחרת הגדולה ההיא של זיקו, אדר, פלקאו וחבריהם היתה בשלוש רמות יותר טובה מכל נבחרת אחרת. 

מה שיקרה עכשיו בברזיל זה שדונגה השבלוני והטקטיקן סוף סוף יעוۣ הביתה לטובת מאמן שמאמין בכדורגל ברזילאי אמיתי. תוסס, מלהיב, שמח וחי, כמו שכולנו אוהבים. תסמכו על הברזילאים שבמונדיאל הבא שיערך בבית שלהם הם כבר ישלטו בעולם הכדורגל ללא תנאי. הפעם פשוט לא הגיע להם לזכות.

הדבר היחיד שמבאס אותי בהדחה של ברזיל זߔ שאתמול ב"חדשות הספורט" מירי נבו שאותה אני מעריץ אמרה בקול נרגש שהיא רוצה שברזיל שלה תיקח את המונדיאל. לא נורא מירי, בעוד ארבע שנים העולם כולו ייפול לרגליים שלכם. וההדחה הזאת בדרום אפריקה רק תגרום לאנשים בכדורגל שלכם להתעורר ולתקן את מה שצריך.