החודש בו גילינו מחדש את רוממה

אליפות העולם בדרום אפריקה הגיעה כמעט לסיומה ורק מעטים מאיתנו הצליחו לראות אותה מקרוב, במדינה הרחוקה, או לצפות במסכי טלוויזיה במקומות שונים בעולם. מרבית תושבי ישראל הצביעו בישבן מול המסך, שהיום, במרבית הבתים, הוא כבר  לא כל כך קטן. אחוז הצפייה של המשחקים האטרקטיביים עלה על 20 אחוז והגיע לשיאו בשני משחקי חצי הגמר, בימים שלישי ורביעי.

 בחודש האחרון צפינו במרבית המשחקים בשידור חי בערוץ 11, שהנפיק גם מספר תכניות מגזין, הכל בשיטת ɈD, חלק קטן מהמשחקים שודר בערוץ 2, ערוץ הספורט הפיק מספר תכניות חדשותיות ותכניות מגזין שונות. וערוץ 10? אליו עוד נגיע בהמשך.

אז מי היו המצטיינים, המאכזבים, המפתיעים והמעניינים בחודש האחרון? זה הסיכום שלנו.

המצטיינים: השדריӝ - בישראל יש שלושה שדרים בכירים, רמי וייץ, מאיר איינשטיין ויורם ארבל. ארבל נשאר בארץ ובמקומו שוגר לדרום אפריקה עמית הורסקי הצעיר. כמעט כל המשחקים עבדו בצורה חלקה בכל הקשור לשלושת השדרים. זה לא פשוט לשדר במשך מספר שבועות יום אחרי יום, אבל איינשטייߟ, וייץ והורסקי עמדו בכך בכבוד רב. לא ניתן להשוות בין היכולות הווקליות של הורסקי לבין שני האחרים, אבל הורסקי, להבדיל מארבל בעבר, הכין שיעורי בית בצורה מצוינת ועשה את המיטב מבחינתו. וייץ ואיינשטיין ידעו לספק את הסחורה והיו מגורמי ההנאה בשבועות האחרונים.
הנכשלים: עורכי התוכן בערוץ הראשון - קל להאשים את דני נוימן ושלמה שרף בכך שהם לא באו מוכנים לשידורים. גם רן בן שמעון הגיע למספר משחקים לא מספיק מפוקס, אבל זה יהיה כאמור קל מדי לבוא רק אליהם בטענות. עם כל הכבוד, ערוץ 1 יכול היה להשיג (אפילו בהתנדבות) מספר עורכי תוכן שישוחחו עם הפרשנים לפני השידורים מספר דקות וינחו אותם באופן ברור יותר מי נגד מי, על  מי כדאי לשים לב, מי עשוי להפתיע ומי יאכזב. זה לא אמור להקל ברמת הביקורות על נוימן ושרף, זה כן עוד נתון שבמערכת חדשותית צריך לקחת בӗשבון.

ההפתעה: אולפן הערוץ הראשון- זה לא רק החדשנות והאיכות וזה לא רק ההשקעה המפתיעה. זה גם וגם וגם.  בוני גינצבורג נראה היה במשך שנים כמו דוגמן הבית שבא לייחצ"ן את חבריו בכדורגל הישראלי, אבל בחודש האחרון הוא הגיע לאӕלפן כמעט מדי יום, קידם וסיכם בין שניים עד שלושה משחקים ביום וניצח על האולפן כמו מגיש טלוויזיה ותיק. גם הפרשנים שלצידו היו מהאיכותיים יותר, בין אם מדובר בשחקני כדורגל בעבר הלא רחוק כמו חיים רביבו וניר לוין ובין אם מדובר בעיתונאים בראשות אבי רצון, שהיה הפרשן המרכזי מישראל ושב והוכיח שאין תחליף לידע ולמקצוענות. רצון ויתר בשנים האחרונות על עמדת הפרשן לצידו של השדר והמשיך את הנוכחות והבוטות המצוינת שאפיינה אותו לאורך השנים האחרונות.

המשתפרים: נבחרת החלומות - טל ברמן וצופית גרנט הנחו מתחילת המונדיאל תכנית לילית לא ברורה שהבלגאן שלט בה כהוגן. יותר מדי מרואיינים, זמר שלא מוצא את מקומו ויותר מדי נושאים היו על הפרק. ככל שחלפו הימים, התכנית התמתנה מעט, התאימה את עצמה לשעת הלילה ועכשיו מדברים בערוץ הראשון גם על המשך השידור בפורמט הנוכחי, תߛנית אותה אמורים להמשיך ולהגיש ברמן וגרנט. 

הביזיון: שידורי האולפן בערוץ 2 - אלי אילדיס הגיש את תכנית האולפן לפני המשחקים ששודרו בערוץ 2 ושהמשיכה להיות משודרת כ-40 דקות לאחר שהסתיימו המשחקים. אילדיס, שעשה בחייו דבר או שניߙם בטלוויזיה, הנחה פאנל שערורייתי ועסק בעיקר בקידום מכירות ובשיווק תוכן פרסומי. ראו עליו ועל איציק זוהר שהם לא מרגישים בנוח. יעל גולדמן הציגה קטעים שאפילו ביו-טיוב שכחו שהם קיימים ושנשחקו כבר בכל אתרי הפורומים האפשריים. את אף אחד לא באמת מעניין מה יש לזמריߝ לומר על הכדורגל, בטח לא כשחלק מהזמרים שהגיעו יודעים בקושי שהכדור הוא עגול. בשורה טובה ביותר היא שאי שם בשלב רבע הגמר, ערוץ 2 הפסיק לבלבל לנו את המוח ונשארנו רק עם הערוץ הראשון.

ההחלטה התמוהה: ערוץ 10 מנסה להילחם עם דן מנו - Ӝא ברור איך הפקירו ראשי ערוץ 10 את תכנית הדגל שלהם, "הישרדות", להתחרות עם מיטב משחקי הגכדורגל בעולם. התכנית "הישרדות", שפתחה מצוין בעונתה הראשונה, החלה בתהליך הידרדרות קטן שהמשיך בעונה השנייה והמשיך בעונה השלישית. העונה הרביעית, שנמצאת ӛבר באמצע הדרך, הגיעה לשפל חדש של רייטינג, שנשק מטה לכיוון ה-10 אחוז לקראת פרק האיחוד. לא ברור איך הערוץ, שנתפס עד השנים האחרונות כערוץ ספורט מסחרי, לא צפה את המהלך שגרם לו בוודאי נזק כלכלי לא קטן.

עשו את שלהם: ערוץ