עוד אלופת עולם

דחה של ברזיל לפני הגמר והיום? יום אחד של בכי וזה עובר. מסי עצמו כאב את ההפסד לגרמניה, אך רצה יותר מהכול מעט מנוחה אותה הוא חייב. עבור השחקנים מהמדינות הקטנות, המונדיאל הוא הזדמנות לתהילת עולם – למרות העייפות. כך השۗקנים הגנאים שסחטו מעצמם 200% וכך גם דייגו פורלאן מאורוגוואי. הוא כבר ישלם את המחיר על כך בעונה הקרובה.

סיבה נוספת לירידת קרנו של המונדיאל נובעת ממספר הנבחרות המשתתפות בו. 32 זה יותר מדי. חודש ימים זה לעוס ומאוס. משחק בגמר אליפות העולם שבו משתӪפות הונדורס, סלובקיה, ניו-זילנד וצפון קוריאה הוא בדיחה. 

24 קבוצות ואפילו 16 הוא מספר אטרקטיבי שיבטיח טורניר קצבי, קצר, דינמי ואיכותי מאין כמוהו. רק דמיינו לכם סימולציה של 16 הנבחרות הבאות במונדיאל לפי מפתח היבשות הנוכחי: ברזיל, ארגנטינה̬ אורוגוואי, איטליה, אנגליה, גרמניה, ספרד, הולנד, צרפת, פורטוגל, קרואטיה, קמרון, אלג'יריה, קוריאה, מקסיקו ואוסטרליה. כעת תרכיבו בית מוקדם לדוגמא: ברזיל, אנגליה, צרפת וקמרון. כל משחק אטרקציה בפני עצמה ותמיד יישאר טעם של עוד. 

אך כל עוד השיקולים המנחים את מקבלי ההחלטות הם כלכליים ושיווקיים נטו – אין סיכוי שנצליח לראות מונדיאל שיזכיר לנו מונדיאל.