האוהד מספר 1 של ביתר

השבוע, כשקראתי על החלטתו של אהוד אולמרט להצטרף לעמותת האוהדים של בית"ר ירושלים, ואף לרתום אנשי עסקים לטובת המיזם, גל של נוסטלגיה הציף אותי, והתרגשתי באמת. אפשר להגיד על אולמרט מה שרוצים, אבל האמת חייבת להיאמר: הוא אוהד שרוף של בית"ר, וזה לא פוזה, ולא נעשה משיקולים של רייטינג. לטעמי האישי הוא האוהד מספר אחת של הקבוצה, בלי מתחרים בכלל.

אולמרט לא יכול לזייף אהבה לקבוצה במשך יותר מעשרים שנה. אני זוכר אותו מצטופף עם&ͮbsp;דן מרידור בבור של ה"מכובדים" במרעה בימק"א, ביום שישי או שבת בצהריים, עף באוויר אחרי בננות של מלמיליאן, או תופס את הראש אחרי חור בהגנה של אודי אשש. לא רק בבית הוא הגיע למשחקים, הבנאדם נסע לכל משחק חוץ עם הבן שלו שאול, בתנאי שהיה בארۥ.

לפני כמה שנים, כשהייתי בטיול בניו יורק והתארחתי אצל אוהד בית"ר בשם אבי שריפי שחבר של משפחת פניג'ל, פתאום פגשנו את אולמרט בבאר שקראו לו פרבדה, בשתיים וחצי בלילה, מוריד איזה דרינק עם איזה יהודי מקומי עשיר, שאולי תמך בקמפייӟ שלו לעיריית ירושלים. כשניגשתי לשולחן של אולמרט להגיד שלום, תפסתי אותו במצב רוח ידידותי במיוחד, והוא דיבר על בית"ר ודיבר וניתח את המשחקים עם אזמל דק, ואמר מי צריל לשחק איפה ואיך, וראיתי עליו שהעניין הזה נמצא בנפשו, ושטף הדיבור שלו לא נעצר, אלא רק הלך וקלח.

לפחות חמש פעמים בבלוג הזה כתבתי שאולמרט צריך לסייע לבית"ר, ושבלעדיו הקבוצה הולכת קפוט. לשמחתי הרבה היה מי שהרים את הכפפה וביקש ממנו לחזור. אולמרט הוא האדם היחיד, כרגע, שמסוגל לסדר לבית"ר בעל בית חדש, ויש לי הרגשה שלא ירחקȠהיום שזה יקרה.

מה שהכי חורה לי בעניין של אולמרט זה שלמרות העזרה העצומה שלו לקבוצה בעשרים ומשהו השנים האחרונות, אוהדי בית"ר עדיין לא ממש התחברו אליו. הם לא אוהבים את דעותיו הפוליטיות הפרגמטיות בעניני שלום וביטחון, ומשום מה הם תופסים ממנו סוג של שמאלן, למרות שהוא מבית רוויזיוניסטי מבינימינה, ואבא שלו חינך אותו ואת אחיו ירמי ויוסי על ברכי תורתו של זאב ז'בוטינסקי. אבל את האוהדים זה לא מעניין והם מעדיפים עליו את ביבי נתניהו שבא לטדי רק לפני הבחירות, ואני בספק אם הוא בכלל יודע שבәת"ר נמצאת כיום במצוקה קיומית, ואם זה בכלל אכפת לו.

 אח הנוסטלגיה, אם רק היה אפשר, אפילו לכמה דקות, לחזור רברס עשרים וחמש שנה אחורה לימים של אלי ואורי ויוסי שהיה קופץ על כדורים אבודים כמו מתאבד בבוץ של ימק"א. לימים של אברם לוי שۨדף אחרי ה/שופטים עד לעיגול האמצע בגלל אדום מוצדק שהדביקו לקירט, לשמוע עוד הפעם את הקונצרט של האוהדים הצהובים שחורים מיציע העץ מאחורי השער הדרומי, ולהתפלל שלא יראו אותי בטלויזיה כי אני לומד בבית ספר דתי ואסור שיסלקו אותי מהלימודים. לפתע גם לי בא לשים Ӑלף שקל ולהצטרף לעמותת האוהדים של בית"ר, כי אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, אבל זהו שעוד שלושה שבועות, במחזור השני, מכבי שלי באה לטדי, ואם לברק יצחקי מותר להחליף קבוצה אז למה לא לי?

צילום: GETTYIMAGES