הרומן שלי עם האח הגדߕל

אתמול אחר הצהריים הייתי באודישן לתוכנית האח הגדול. האודישן התקיים מול היכל נוקיה, היתה אווירה טובה ומלא צחוקים̬ כשמסביב הרבה בנות יפות, שלל טיפוסים מגניבים ובאוויר ריחפה מין אשליה כזאת שכולנו ביחד יכולים להיות קאסט מושלם לתוכנית.

באופן אישי לא ממש ידעתי אם להתרגש, כי הנחתי מההתחלה שהסיכוי שלי להיבחר שואף למספר המעלות במוסקבה בסילבסטר. במדינה שלנו איפהȠשלא תזרוק אבן תפגע במועמד ראוי לתוכנית ריאליטי כזאת, ואם להיות כנים עם עצמנו, אז תוכנית הבידור הטובה ביותר היא החדשות של 20:00  עם יונית לוי. בתור אדם לא שגרתי אני יכול לומר לכם שאני פראייר בן פראייר לעומת הטיפוסים האלה שעושים עליהם כתבות בӞהדורה הזאת, שאותה אני לא אפספס, גם אם בדיוק יקראו לי לאודישן להיות הבן זוג של יונית החלומית.

האודישן הלך די מהר. שאלו אותי למה באתי, אז אמרתי בביטחון שמה שראו עד עכשיו בתוכנית זה אפס לעומת מה שאני אתן. שכשאני מקבל את הסיבוב יוצאים לי מהפה שטויות שמפילות מצחוק, שאני אמגנט את הצופים לערוץ עשרים ושבכלל פלא שזה כבר עונה שלישית ועדיין לא השתתפתי בתוכנית.

אחרי כמה דקות של תועמלנות מטעם עצמי כיבו את המצלמה, והמראיין אמר לי שיהיה לי הרבה בהצלחה וזהו. תשובות, אם יהיו, יגיעו בעוד חודש, ובינתיים אני לא יכול להריץ תסריטים בראש על המהפכות שאני אעשה בבית, איזה דחקות אני אוריד בחדר האח הגדול ואיך זה ירגיש לנחור בלילה כשמסביבך ישנות פצצות על מכל המינים, הסוגים והצבעים.

ובכל זאת זאת הזדמנות נהדרת להגיד תודה לכל מי שחתם על העצומה בפייסבוק שקוראת להריץ אותי לבית, לעיתון כל העיר מרשת שוקן בירושלים שפרסם שני עמודים מפרגנים על המועמדות, וכמובן לעובדי TELESPORT היקרים שבלי הדחיפה שלהם ספק אם הייתי מגיש מועמדות. כנראה שהיה שווה להצחיק אותם בערב החברה שהתקיים לפני כחודש.
 אני הרי אעשה בקרוב את המיליון