מוחאים כפיים, בכבוד ובדמעה

 את הראיון הבא מצאתי בפורום אוהדי הפועל תל אביב. וכך כתב האוהד הלא מזוהה:

"ברור לכולם שבמחזור הקרוב תהיה דקת דומיה בכל המגרשים לזכרו של אבי כהן. ברור לכולם שיהיו אוהדים שינצלו את השקט בכדי לקלל ולצעוק. זה הזמן לאמץ את המודל האנגלי ובמקום דקת דומיה קודרת יעשו דקת הוקרה של מחיאות כפיים. ככה גם מי שירצה לקלל יעשה זאת בכיף רק יבלע בתוך רעש חזק. בלי קשר - מחיאות כפיים הוא אקט של כבוד קצת יותר משתיקה".

אני לא יודע אם אותו או۔ד התכוון לדברים רק בגלל שמדובר באבי כהן, אני לא מאמין שמישהו בהתאחדות לכדורגל יאמץ את הרעיון, אבל יותר מכל, מדובר בהרגשה של כמעט כלי מי שהכיר את אבי כהן, אפילו אם הכיר אותו מעט. לאבי כהן מגיעות המון מחיאות כפיים ודברי אהבה. אני מאמין גם  שאבי כהӟ היה שמח למחווה כזו, פשוט כי היא מסמלת באופן מושלם את חייו.

יצא לי לפגוש את אבי כהן אישית מספר פעמים. יצא לי לראות אותו במקומות אלה ואחרים, עוד עשרות פעמים אחרות. יש מעט מאוד אנשים שאני יכול לומר שראיתי אותם מחייכים כל כך הרבה, בין אם מדובר בשניותĠאחרי שער אליפות שהבקיעו, או אם מדובר בבדיחה שסיפר במסדרונות ההתאחדות לכדורגל.

אבי כהן חי את חייו כמו שכולנו חולמים לחיות. הוא הצליח במקצוע בו עבד, בנה משפחה וגידל דור המשך למופת, מינף את הקריירה לחייו המקצועיים שלו ושל שחקני כדורגל אחרים ונשאӨ מפורסם גם בגיל 54. מפורסם, אבל צנוע, נטול פוזה לחלוטין. כזה שתמיד היית רוצה להיות כמוהו.

בשבוע שעבר, התראיין אבי כהן לרשת ב'. זה היה יממה לפני שהיה מעורב בתאונה ויממה לאחר שהתברר כי דגלאס דה סילבה עוזב את ישראל. כהן שיבח מאוד את הבלם הטוב בישראל ӑשנים האחרונות, אלא שאז ביקש העיתונאי אשר גולדברג את רשות הדיבור. במשפט אחד סיכם גולדברג את כל הדיון. אשר, היה חד כהרגלו ואמר ש"שמונה דה סילבה, זה אבי כהן אחד". שניות אחר כך אפשר היה לשמוע דרך הרדיו את אבי כהן מחייך. 

יממה אחר כӚ הגיעה התאונה המחרידה. התפללנו, קיווינו, האמנו לחבריו ובני משפחתו כי לפעמים ניסים באמת מתרחשים, אבל די ברור היה שהסוף של האיש שתמיד שמח, קרוב. השבוע החיוך של כולנו התחלף בעצב ויגון, אבל דבר אחד די בטוח- במותו ציווה עלינו אבי כהן את החיוך, וככה תמיד נזכור ېותו.