אריות זקנים ואיכותיים

בשנים האחרונות – בשל פריצה (מוצלחת) לתודעה של לא מעט מאמנים צעירים ומבטיחים, כמו: ראובן עטӨ, אלי אוחנה, גיא לוזון, ניצן שירזי ניר לווין ואחרים, שהוכיחו שלא רק הניסיון מדבר – נוצרה תחושה כאילו חילופי הדורות באימון הישראלי הושלמו כמעט לחלוטין, וכי לאט (אבל בבטחה) הולכים ונעלמים מחיינו ה 'אריות הזקנים', שבמשך כמה עשורים הפכו לחלק בלתי נפרד מ۠וף הכדורגל הישראלי.

אבל אריות זקנים אסור להספיד כל-כך מהר – הם אמנם זקנים, אבל הם עדיין אריות! בל נשכח, ששמות גדולים כמו: יצחק שום, גיורא שפיגל, אלי כהן, יוסי מזרחי ואחרים, לא הגיעו לאן שהגיעו בלי לדעת להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. לכולם קרۙירות מפוארות ומעוטרות, בזכות יכולותיהם, מנהיגותם וניסיונם – אבל גם בזכות זה, שהם תמיד שם...

מי היה מאמין, שעם כל-כך הרבה כישרונות צעירים ומבטיחים על הקווים, מי שיובילו את הצוות המקצועי של האלופה הנוצצת של ארקדי יהיו דווקא שפיגל ושום?! מי היהȠמאמין שאלי כהן יצעיד את מכבי תל אביב חזרה למקומה הטבעי בצמרת, וייחשב לאחד ממאמני העונה החולפת?! מי היה מאמין, שיוסי מזרחי, אחרי חילופי הדורות שיזם באשדוד, ואחרי הפיטורין מבית"ר, יימצא לעצמו קבוצת צמרת, רגע אחרי שעזב את בית וגן?! מי מהמאמנים הללו לא ש۞ע פרשנים, שהספידו את קריירת האימון שלו (לפחות בליגת-העל)?!

העונה הצפויה לנו, מעניינת – בין היתר – כי לראשונה, מזה שנים, אי אפשר לזהות מגמה גילאית אחת. הפעם, גם למאמנים הצעירים, שבשנים קודמות זכו לאשראי בשל היותם צעירים, והתמודדו עם רמת ציפיות צנועה, צפויה עונה של אתגרים חדשים וציפיות גבוהות בהרבה, וגם למאמנים הוותיקים, שמצאו את עצמם מחדש במקומם הטבעי, צפויה עונת קאמבק מרתקת.

נקווה שהמתח בין המאמנים הצעירים והכריזמאטיים לבין זקני השבט יהווה עוד נדבך של עניין במאבקים הספורטיביים שӜ העונה הבאה, ושהניסיון והחדשנות יחברו יחדיו, כדי ליצור כדורגל איכותי, מלהיב ואטרקטיבי, הרבה יותר מזה שהיה לנו בשנה החולפת.