יש עוד הרבה עבודה

 1. בית"ר  ירושלים יצאה השבוע  למחנה האימון השני והעיקרי שלה באוסטריה, כאשר סגל השחקנים עדיין לא הושלם סופית. ההגעה של חלוץ מרכזי זר, הרכש המשמעותי ביותר והשחקן שאמור להשלים את סגל הקבוצה, קריטית להצלחה של בית"ר בצמד המשחקים הכל-כך חשובים נגד קופנהגן.

בניגוד למחנה הראשון בהולנד, שיוחד ברובו לשיפור הכושר הגופני ולגיבוש חברתי, במחנה השני הקבוצה אמורה לעבוד חזק על שיטת המשחק החדשה של שום את שפיגל ולתיאום בין השחקניߝ על הדשא. הנחלה של שיטת משחק חדשה מצריכה זמן ותיאום, דברים שמושגים בעיקר במחנות אימון מרוכזים ובמשחקי אימון. אחרי ההחתמה הנהדרת של עידן טל וההחתמה המעניינת של אלבארז, בית"ר חייבת להנחית חלוץ רכש זר כבר ביום-יומיים הראשונים של המחנה באוסטריה על מנת שהחתמתו תהיה אפקטיבית. המשחקים נגד קופנהגן יותר מידי חשובים עבור המועדון כדי שההתנהלות המחושבת שהייתה עד עכשיו תימשך עמוק לתוך חודש אוגוסט.

2. ההתמהמהות של בית"ר בהחתמה של מילובאן מירוסביץ יותר מתמוהה. מדובר על שחקן מוכח, שנתן עונה נהדרת בשנה שעӑרה והתחבר לקבוצה ולקהל בצורה מרשימה ויוצאת דופן. כבר הוכח לא אחת לגבי שחקנים זרים, בכל מקום בעולם, שהעונה הראשונה שלהם היא עונת התאקלמות ואילו בעונה השנייה ואילך מגיעה הפריצה הגדולה שלהם. מכאן שויתור על מילו לטובת רכש בינוני כזה או אחר, שמידת ההתאקלמות שלە לא ברורה (כנראה בגלל התעקשות על סכומי כסף נמוכים במונחים של בית"ר), תחליש את בית"ר לעומת השנה שעברה ולא תחזק אותה. 

שיקול מרכזי נוסף שאי אפשר לפסול אותו, היא ההתאקלמות הקלה יותר שתהיה למגן הצ'יליאני החדש אם מילו יהיה לצידו. עלȠפניו, השיקול הזה לא נראה שיקול מקצועי (שהרי קבוצת כדורגל היא לא מועדון חברים) אבל בפועל, העניין החברתי והגיבוש האנושי בקבוצת כדורגל הוא חלק מרכזי בהצלחה. ודי אם נעיף מבט כמה חודשים אחורה לעבר האליפות האחרונה של בית"ר. רוב הפרשנים ורוב השחקנים ציינו א۪ המרקם החברתי הנהדר כאחד המרכיבים החשובים שהביאו את האליפות.

3. הקונספציה שעומדת מאחורי הרעיון להחתים את כריסטיאן מוסקאלו, הרומני בן ה-17, היא קונספציה נכונה ומקצועית. קשה מאד היום לשים את היד על יהלומים צעירים, במיוחד לקבוצות ישראליות, לכן אם יש הזדמנות להחתים שחקן צעיר, בעל פוטנציאל, שאף קבוצה עדיין לא שמה עליו יד, אין ספק שצעד כזה הוא יותר ממתבקש. בכל מקרה, עדיין מוקדם מאד לקבוע אם הרומני הצעיר הוא באמת יהלום, או פלופ כמו שהיה מאור מליקסון (כמו שקראתי באחד המקומות). יחד עם זאת, רק על מנת לא לפספס עוד הזדמנות גדולה (כמו שקרה, למי שהספיק לשכוח, עם בוקארי סאדאת, שהגיע לבית"ר בגיל דומה, שוחרר ע"י יוסי מזרחי, ונמכר לפני כמה חודשים תמורת מיליון דולר), שווה להחתים את השחקן ולהשאיל אותו לקבוצת ליגת על, על מנת שניתן יהיה לתהות על קנקנו במשך עונה שלמה, בזמן אמת.

4. אלירן דנין כבר בן 23. אם גם העונה הוא לא יקבל את ההזדמנות ויפרוץ, אני כבר לא יודע מתי זה יקרה. הרי מטרת ההשאלה שלו לחצי עונה לכפר סבא הייתה שהטאלנט הצעיר ירכוש ניסיון ודקות משחק. וזה מה שקרה. הוא שיחק אצל אלי אוחנה כמעט בכל המߩחקים בהרכב הפותח, ולרוב עשה זאת בהצטיינות. השנה הוא חזר לבית"ר בשל יותר ורעב הרבה יותר. אני לא רואה תועלת בהשאלה שלו לעוד עונה לכפר סבא. דנין חייב להישאר השנה בבית"ר ולהיאבק על מקומו בהרכב הפותח, כמובן, רק אם המאבק יהיה הוגן.

5. אבי ריקןȠקיבל החלטה אמיצה וחשובה להמשך הקריירה שלו. די ברור שהוא וחבריו מקבוצת הנוער המשובחת (מלבד אולי חן עזריאל), לא יראו הרבה דשא השנה, אם בכלל. לא פעם המלצנו כאן לשחקני הנוער הללו, לתפוס יוזמה ולדרוש מבית"ר לאפשר להם ללכת לקבוצות אחרות על מנת לרכוש ניסיוןȠודקות משחק מצד אחד, ומצד שני לשכנע את ראשי בית"ר ואוהדיה כי הם ראויים וטובים מספיק להיכלל בסגל של בית"ר ירושלים. אבי ריקן היה הראשון שלקח יוזמה. למרות שזה לא פשוט לעזוב בית אוהב וחממה מוכרת, אני מצפה שגם חבריו של ריקן יקבלו את ההחלטה האמיצה שהואȠקיבל, בעיקר למען עצמם ולמען הקריירה שלהם, אבל גם למען התקווה שאולי יום אחד הם יחזרו לקבוצה ככוכבים גדולים. הלוואי. 

הטור פורסם לראשונה באתר בית"ר.נט