יש גביע ויש שירר

ב-18 למאי 2004 התייצבו איחוד בני סכנין והפועל חיפה לגמר גביע המדינה בכדורגל. קרוב ל-40 אלף צופים, אדומים משני הצדדים, צבעו את יציעי ר"ג לכבוד המאורע החשוב. הפועל חיפה הגיעה לגמר מצמרת הליגה הלאומית ואחרי שהדיחה בדרך ארבע יריבות מליגת העל ואילו סכנין הגיעה לשם שבוע בלבד אחרי שהבטיחה את הישארותה בליגת העל. פייבוריטית ברורה לא הייתה למשחק הזה, אך שתי הקבוצות ידעו היטב שהגיעה לידן הזדמנות גדולה.

בתום 90 הדקות ואחרי שהפועל חיפה עוד הספיקה להוליך, זכתה בני סכנין בגביע בזכות חצי שני ענק והפכה לקבוצה הראשונה מהמגזר הערבי שזוכה בתואר כלשהו. כשקפטן בני סכנין, עבאס סואן, הניף את הגביע לקול השיר השחוק של "קווין" ידעו עשרות אלפי הצופים באצטדיון ועוד מאות האלפים בבתים כי הם עדים לרגע מיוחד ەהיסטורי.

מחסן בוסתוני לאלן שירר

לא רבים מאוהדי הכדורגל בארץ שמעו על החלוץ חסן בוסתוני. בשנת 1963 הצטרף הבחור למכבי חיפה והיה לשחקן הערבי הראשון בליגה הבכירה, מה שנקרא - חלוץ תרתי משמע, או בשפת הטריבונה – "חלוץ-חלוץ". כשזה קרה, היו זאהי ארמלי ורפעת טורק בני 6. בבוא הזמן הפכו השניים לכוכבים גדולים ורשמו קריירות מפוארות, בליגה ובנבחרת. אחר-כך הגיעו לליגה זועבי, באדיר, גרייב, טועמה, עאמר ועוד שחקנים מוכשרים שכיכבו בקבוצותיהם וחלקם גם בנבחרת. בקמפיין "התחת שۜ גרנט" ב-2005, זכורים היטב השערים החשובים של באדיר ועבאס סואן, בעקבותיהם הוציא אחמד טיבי את הסטיקר "אין ערבים – אין שערים".

בניגוד להצלחות היחידים, רק ב-1996 היתה למגזר הערבי קבוצה ראשונה בליגה הבכירה. הפועל טייבה רשומה אמנם Ӣל ההיסטוריה, אך כבר כעבור עונה אחת היא שבה לליגה השנייה, החלה להידרדר עוד ועוד ולבסוף התפרקה בשנת 2003. באותה שנה עלו שתי קבוצות ערביות חדשות לליגה הבכירה – מכבי אחי נצרת ואיחוד בני סכנין. אחי נצרת, כמו טייבה, ירדה ליגה כבר בעונה הראשונה. וסכנין ?? ߔיא כאמור זכתה בגביע המדינה ופגשה את ניוקאסל יונייטד מספר חודשים מאוחר יותר

הפועל חיפה עולה ליתרון זמני

המחצית הראשונה של משחק הגמר היתה ברובה בשליטת סכנין, אך היא לא השכילה לנצל את המצבים שלה ורגע לפני שהקבוצות ירדו לߗדרי ההלבשה, היתה זו דווקא הפועל חיפה שעלתה ליתרון. גילי ורמוט כידרר באגף השמאלי והגביהה לרחבה ושי דהאן היה שם בכדי לנגוח מצויין לפינה של קמארה, 0:1 להפועל לחיפה במחצית. אוהדי חיפה היו בטוחים שזה היום הגדול שלהם, אך סכנין חשבה אחרת והמחצית השנייה היתה סיפוӨ אחר לחלוטין.

בדקה ה-62 הגיע שער השוויון. ליאור אסולין הגביה קרן ואבי דנן עלה גבוה בכדי לנגוח פנימה ולעשות צדק על לוח התוצאות. לא חלפו 3 דקות וכבר הגיע המהפך. דאריוס יצ'קביץ' שלח קדימה את אסולין שניצל יציאה נוראית של ענאן פרו וכבש מ-16 מטר לשער הח۩וף. 1:2 מדהים לסכנין.

בדקה ה-76 שוב היה זה אסולין, גיבור המשחק, שבעט טיל לשער שנעצר רק במשקוף. דאריוס יצ'קביץ' היה על הריבאונד ובעט מקרוב פנימה. 1:3 לסכנין וקצב הדרבוקות ביציעים עולה על גדותיו.

שלוש דקות לסיום, שלח גבריאל לימה את חברו לצמדȠ"אסולימה" לרחבה. אסולין, שהוכשל ע"י פרו, בעט בעצמו את הפנדל, חזק ופנימה. 1:4 גדול והסיפור גמור. בני סכנין – מחזיקת הגביע.

מזרח תיכון חדש

"כל הכבוד לכל הקבוצה, ערבים ויהודים כאחד" אמר המאמן המېושר אייל לחמן והוסיף : "הגביע הזה הוא המתנה הכי יפה שאני יכול לתת לסכנין".

המגן נידאל שלעטה המשיך באותו הקו כשאמר: "אנחנו מייצגים בכבוד את המגזר הערבי, את איזור הצפון ואת כל המדינה. אנחנו הסמל האמיתי לדו-קיום ונראה את זה לעולם. אני Ӟקווה שנייצג את המדינה בכבוד גם באירופה".

ולסיכום אמר היו"ר הנרגש, מאזן גנאים: "הגביע הזה מגיע לכל הקהל שבא איתנו, יהודים וערבים. אם יש דו-קיום במדינה הזו הוא קיים אצלנו בסכנין. שמעון פרס דיבר על מזרח תיכון חדש – זה מזרח תיכון ӗדש".

לא סתם סינדרלה

הגביע של סכנין היה ללא ספק אירוע מכונן בכדורגל הישראלי. מבחינה מקצועית היו אמנם הפתעות גדולות יותר, כמו הגביע של הפועל ר"ג ואפילו הכמעט-גביע של אשקלון בעונה שעברה. סכנין הרי הגיעה לגמר מליגת הߢל ויריבתה הגיעה מהלאומית, אך סכנין לא היתה "עוד סינדרלה".

סכנין הביאה גאווה אדירה לציבור שלם במדינה, ציבור שברובו המוחלט חולה על כדורגל, אך גם שם תמיד הרגיש נחות. דווקא סכנין, שעבור חלק גדול מאוהדי הכדורגל בארץ היא בכלל לא סינדרלה, אלא היתה ונשארה "לכלוכית", הוכיחה שדו-קיום יכול להיות מתכון נהדר להצלחה. ואם זה כך בתחום שהוא כידוע, עניין של חיים ומוות, אז למה לא גם בתחומים נוספים.

הרכבים:

סכנין: קומוקו קמארה, נידאל שלאעטה, אבי דנ۟, ארנסט אטצ'י, עבאס סואן (וואסים עבאס 90'), תומר אליהו, דאריוס יצ'קביץ', רפי כהן (מהארן אבו רייא 75'), ליאור אסולין (סאמר מיעארי 90') וגבריאל לימה.

הפועל חיפה: ענאן פרו, חי בן-לולו, אלירן אלקיים, סאלח חסארמה, חיים מלגרשווילי, מזוא۔ אנסומבו, כפיר לייבוביץ' (סמי עייש 77'), שאדי זבידאת (פיטר אמולה 69'), גילי ורמוט, שי דהאן וג'ף טוטואנה.