סליחה שאני מקצוען
הוא עמד השבוע במוקד התקפה בלתי רגילה מצד כלי תקשורת. כולם שכחו שמדובר כמעט בלי צל של ספק בספורטאי מספר 1 בכדורגל הישראלי. וזהו חטאו הגדול
יום רביעי 17 אוקטובר 2007
שלומי לויה
שלומי לויה

נכון, לטל יש גם דעה עצמאית שלא תמיד מתיישבת עם הזרם המרכזי וגם זה מושך אליו אש. בזמנים שלפני הגירוש של אבי נמߠי ממכבי ת"א, בן חיים נקט עמדה ולא שכח איך נמני קיבל אותו כשעלה לבוגרים. הוא גם רצה, רחמנא ליצלן, לבעוט פנדל במשחק מכריע לאליפות כי חשב שהוא חם ויכול לעזור לקבוצה שלו. אפשר לראות בזה חוצפה חיובית ולקיחת מנהיגות ויוזמה כי יש הרבה שחקנים אחרים שהייתה רועדת להם הבטן מכובד האחריות, אבל בטל יש איכויות שאין באחרים והוא רצה לבעוט ולשמח את האוהדים שלו. פה ראו בזה ערעור הסדר הקיים.
אז רגע לפני ההצלפה הבאה בבלם, צריך לעשות קצת חושבים ולהיות מעט יותר צנועים. הלוואי שהיו לכדורגל שלנו עוד הרבה טל בן-חיۙם. אם זה היה המצב, הדרך של הנבחרת שלנו להגיע סוף סוף לטורניר משמעותי, יורו או מונדיאל, הייתה מתקצרת בהרבה.