מתעקשות לא לפרוש

שנת 1968 הייתה השנה בה נחשפה אסתי איפרגן מאשקלון לראשונה לענף הכדוריד ומיד התאהבה. יחד עם כמה נשים נוספות החליטה להצטרף לקבוצת כדוריד הנשים בעיר, ובכך למעשה קשרה את גורלה עם הענף. 

במהלך השנים רשמה הקߑוצה הצלחות על המגרש, אבל ההצלחה הגדולה ביותר הגיעה דווקא ללא אסתי, בעונת 1975/76. אז זכתה אשקלון בגביע המדינה אחרי ניצחון על רחובות, הקבוצה בה שיחקה חברתם מאשקלון. בשנת 1983, העפילה אשקלון שוב לגמר גביע המדינה, הפעם עם אסתי, אך הפסידה לקבוצת "ארזים רמת גן". באותו משחק הנשים אולי הפסידו גביע, אבל הרוויחו חברות, שנמשכת עד היום, כמעט 25 שנה אחרי. 

העונה משחקות בקבוצה אותן השחקניות שהרכיבו את הסגל שהעפיל לגמר הגביע ב- 83, עם שינוי אחד בולט. לפני שלוש שנים הצטרפה רותם, בתה של אסתי איۤרגן, לסגל הקבוצה וכיום האם והבת רצות יחד על הפרקט ומשחקות אחת לצד השנייה. 

והיום, אחרי שהתאהבה בענף, ממרומי הניסיון שצברה ב- 52 שנות חייה, אסתי מסתכלת לאחור, ולמרות איום הסגירה שקיים מעל הקבוצה, היא מחייכת. בשבילה זה לא משנה, גם אם Ӕקבוצה תחדל מלהתקיים כפי שקרה בעבר, את האהבה הגדולה ביותר שלה לא יוכלו לקחת, את האהבה לכדור הקטן.

לצפייה בסרט וידאו לחצו PLAY מתחת לתמונה.

צילום: נפתלי חזקיה