אמרו לנו שיש ספורט אחר

 אוהד הספורט הישראלי הפך בשנת 2007 למעושר יותר, בורגני יותר ויש שיאמרו דעתני יותר. זו לא עובדה אלא רק תחושה שקיבלתי לאורך השנה וקיבלה חיזוק משמעותי דווקא באחת מהדלקות החנוכיה בקרב המשפחה בחודש האחרון. 

שם ליד השולחן ראיתי את שני בני דודיי, זוג תאומים בני 16 מתווכחים ומתדיינים מי יותר גדול: כריסטיאנו רונאלדו או לואיס המילטון?  ב-2007 הדו שיח הזה יכל להתקיים בארץ הקודש, ב-2007 השנה בה נפתח לו עוד קצת חלוננו לעולם הגדול. את הדיון הפילוסופי – חברתי אשאיר לאחרים וחכמים ממני, אולי זה ריבוי ערוצי הספורט והגיוון שהיה במקלטי הטלביזיה השנה, ההצלחה של שחר פאר ודודי סלע בסבב הטניס או פשוט הצער מהתבוססות בביצות המקומיות של הכדורגל והכדורסל שהניעו רבים למחוזות אחרים. אך בȭ2007 נפל דבר בישראל, העם החליף את סלאנג הכדורגל בזה של הטניס, פורמולה ואפילו נפתח אל הראגבי. בעיטת היעף הוחלפה ב"סרב אנד וולי" וב"סקראם". מדינה עם חובבי ספורט פלוראליסטים, לו יהי. 

הטניס תקע יתד עמוק בלב

"התאהבתי בכדורגל כמו שעתיד הייתי להתאהב בנשים" כתב ניק הורנבי בספר "קדחת המגרש". במידה רבה נדמה כי מדינת ישראל התאהבה מחדש בספורט הלבן דרך אישה, שחר פאר. זה לא שלא ידענו על יופיו לפני כן, אבל ההצלחה הישראלית של שחר, דודי, אנדי ויוני כמו גם ההעפלה ההיסטורית של נבחרת ישראל לבית העליון בגביע דיוויס הביאו את הספורט הלבן לקדמת הבמה מחדש. רובנו נשאבנו פנימה מבלי לזכור בכלל למה ואיך הגענו  למערכת היחסים הזו עם ענף שהדיר שינה מעיניינו והפך אותנו למהופנטים למסך.

נדמה כי בשנהĠהאחרונה הטניס העולמי זחל אל תוך חיינו, לא בדרך עקיפה אלא כפגיעה ישירה, תקע יתד עמוק בלב. המאבק האישי, המתח ההיבטים ההמנטאליים של הספורט האינדיבידואלי הזה  חדרו דרך המסך הקטן לאלפי בתי אב בישראל שמיקמו את המשחק הפשוט והנפלא בקרבם. הוא אף פעם לא יחליף את הכדורגל של שבת או את הכדורסל של חמישי, אך היכן שהוא בין השעות הנדחות, הטניס בנה יסודות, והפך באופן רשמי לספורט השלישי בחברת הספורט המתפתחת כאן.

פתאום התחלקנו למחנות בפורמולה 1

אם נעצור היום עשרה אנשים ברחוב ונשאל אותם מה הם  חמשת החוקים המרכזיים בפורמולה 1, תשעה לא ידעו למנות אותם. אחרים יזכירו את פרשיית מקלארן. בואו ונודה בעובדות, הספורט המקסים הזה עדיין נמצא בחיתוליו בארצנו, נכון, ערוץ הספורט ובמיוחד אלי אילדיס הצליחו בעזרת מארז שיווקי נכון להטמיע אותו בחברה הישרӐלית ואכן כאשר כל הכסף (ויש הרבה כסף בספורט הזה) הונח על השולחן היו בארץ שתי מחנות ברורים: מחנה המילטון ומחנה אלונסו, אז הגיע רייקונן, חגג בפרטיות והרס לכולם את החגיגה.

האהדה הגדולה לספורט המוטורי על המסך גדלה בקצב מסחרר בשנת 2007, אבל לא רק עליו. Ӟי שיצא בשבתות בחגים אל הדיונות הפרוסות בארצנו הקטנטונת יגלה  מאות הישראלים העוסקים בספורט מוטורי בשקיקה ואהבה אדירים.  פתאום נדמה חוק הספורט המוטורי שאמור לעבור בתחילת השנה בכנסת הינו אחד מהחוקים החשובים ביותר שנחקקו בישראל בשנים האחרונות.

אז נכון, אילו היה מבחן סוף שנה על הענף, רובנו היינו נכשלים בו כישלון חרוץ, אבל לרגעים בודדים אי שם באמצע אוקטובר כולנו ידענו את מי לעודד, והיינו חלק מהטירוף העולמי המהיר בעולם. לא מן הנמנע כי בשנה הבאה יותר ישראלים ידבקו בחיידק ההגה הנפלא הזה, החוק יעבەר ואז אולי רגע לפני שנארח את מונדיאל 2018 תתקיים פה איזו תחרות בסבב. הלוואי.

הראגבי נצפה בתשוקה, הידע יגיע

אולי זו האוכלוסייה האנגלוסקסית הגדולה בארץ, או שמא התאווה שלנו לראות משחק אלים אך ג'נטלמני לתפארת, אך אליפות העולם ӑראגבי ששודרה לראשונה במלואה בארץ פתחה לנו צוהר לעולם חדש ומלא ביראת כבוד לספורט עתיק ונהדר כאחד. כמו בפורמולה מעטים מאיתנו ידענו את כל חוקיו, רק שיננו לכל עבר " מותר רק למסור אחורה", אך הטוהר שלו, האינטנסיביות שבו הוא משוחק וקסם הטורניר הגדול דאߒו ללחוץ לנו על כל הכפתורים הנכונים.

כמעט בטוח שאיש מאיתנו לא יתחיל לעקוב אחר ליגה מקומית זו או אחרת, אך לשבריר שנייה היינו ככל העולם. מפחדים מסבאסטיאן שאבאל הצרפתי, מרחמים על ג'וני ווילקינסון מאנגליה. הזכייה של דרום אפריקה לא הוציא כאן איש לרחובו۪, אבל ריתקה אלפים למסך, אולי יום אחד לצד מגרשי הכדורגל הציבוריים בארץ נראה שתי עמודים ארוכים הנוגעים בשמיים, אולי נדע לספר כי פעם ב-2007 למדנו להתאהב עוד פעם אחת.