מאבק הוותיקים חסר תקווה

זה הפך כבר לתופעה, שוב ושוב מתארגנת לה קבוצת וותיקים משועממים, ובשם  ה"דאגה" לעתידה של הפועל פתח תקוה, לוקחת לידיה את אותו חומר שאין בו מאום,חומר שדשו בו בעבר בכל צורה ובכל כיוון והתוצאה תמיד הייתה, אין קייס למאבק חסר תקווה,אך כדי להיות באור הזרקורים ולהעביר את זמנם החופשי,מעדיפה אותה קבוצה קטנה ושולית למחזר חומרים ולהאבק על  "החזרת הרכוש שנעלם", במקום להירשם לאחד ממועדוני הפנסיונרים, שראש העיר איציק אוחיון הקים למӢנם ולמצוא שם תחביב חדש, שיעביר את זמנם.

נכון זה כואב, זה יכול להעביר על דעתו כל אדם שרכושו הרב הלך ונעלם, אך האמת ככל שהיא כואבת, נמצאת אי שם במסדרונות ההסתדרות והאצבע מופנית לאותם חסרי מצפון שהחליטו לפני שנים רבות, על הפרטת ההסתדרות ומכߙרת הנכסים. במקרה זה הפועל פתח תקוה הייתה הנפגעת העיקרית, מגרשים אולמות ספורט, בתי קולנוע וקרקעות נעלמו כלא היו, וכל שנותר זה  "גורנישט". מכתבים ובקשות שהופנו לקודקודי ההסתדרות באותם ימים - חיים רמון, ואמיר פרץ [זה עם המשקפת ההפוכה] הושӜכו לפח במגדלי השן של ההסתדרות ברחוב אורלזורוב  בתל אביב. תחקירים וראיונות עם מייסדי הקבוצה לא העלו דבר. כל הנכסים נעלמו בצורה חוקית אך מסריחה, עד שהאמת המרה היכתה בנו לוקחי יוזמת החזרת הנכסים לבעלים המקוריים.

 בפגישה שנערכה לפני כתריסר שנים בנווה עוז, בבית אלמנתו של יצחק זהבי ז"ל ממייסדי הפועל פתח תקוה וממקימי המגרש באברבנאל [הלכה לעולמה לפני מספר שנים] טובה ז"ל טענה שוב ושוב: "בעלי פעל ימים ולילות  להקמת המגרש באברבנל, זה בא על חשבון המשפחה, כאשר חכרו את המגӨש ממשפחת קוסובסקי היה צריך לשלם להם חמש לירות לחודש. בשבתות, אחרי משחקים יצחק היה מגיע הביתה עם חברים, כאשר הכסף ממכירת הכרטיסים היה בתוך מטפחת, הם היו סופרים את הגרושים ,לפעמים שהיה חסר כסף להשלים את חמש הלירות עבור משפחת קוסובסקי בעלי המגרש, יצחק היה אומר לי להשלים את הסכום מהמשכורת שקיבל ממקום עבודתו. כאשר יצחק נפטר,עברתי על המסמכים שלו ולא מצאתי שום דבר שקשור למגרש,הכל טחינת מים,אם אני לא מצאתי,אז אף אחד לא ימצא,ולמעשה זו כבר היסטוריה"          &nbͳp; 

את הדברים הנ"ל אמרה האשה שהייתה יד ימינו של יצחק זאבי ז"ל דמות מרכזית בהיסטוריה של  הפועל פתח תקוה ולימים יו"ר ההתאחדות לכדורגל בישראל, [בימים שהכדורגל היה רומנטי]. בשנת 1939 עמדה מול עיניו של יצחק זאבי  השאיפה לרכוש  מגרש כדורגל קבוע לאגודה אותה אהד. הוא צירף אליו את אברהם גינזבורג כאחראי מקצועי,ויחד פנו לאיסר קוסובסקי,שבבעלותו היה שטח בן 14 דונם ששימש לגידול ירקות, ולצידו בית ישן. שנה לאחר הסכמת בעל המגרש להחכיר את השטח,החל משא ומתן בדבר קניית המגרש מבעӜיו במחיר של 1320 לירות ארץ ישראליות. מועצת הפועלים שבפניה הגיש זהבי את ההצעה לאישור,דחתה על הסף את היוזמה. זהבי החל להפעיל את  קשריו והחל  להלוות כספים. 300 לירות מנטע הרפז לימים חברת כנסת, 300 לירות מז'יליסט מחברת ה"סנה",סכום הכסף שנותר להשלמת הקנייה ישולם בתשלומים חודשיים של 6 לירות לאשתו של קוסובסקי.

בניגוד להחלטת מועצת הפועלים, רכש זאבי את המגרש שהפך למגרש המיתולוגי "מגרש האליפויות" ברחוב אברבנאל. המגרש שנרשם בחוזה הקנייה על שמם של זאבי,הרפז וזיליסט, העיסۧה באותם ימים נחשבה למצויינת. עובדה, בעל המגרש קוסובסקי התגייס לאחר חתימת החוזה לשרת בצבא הבריטי וכשהגיע באחד הימים לחופשה, ביקש לבטל את העיסקה ,לאור עליית מחירי המגרשים באותה תקופה בטענה שעדיין לא שולם מלוא הסכום. על פי סעיף מיוחד שהיה בחוזה הוסכם, שבמקרהȠשל סיכסוך או מחלוקת יפנו הצדדים,לבוררות בפני אחד משלושת הבוררים: ברל כצנלסון,זלמן ארן,או סטולר מקבוצת כנרת. הצדדים פנו לברל כצנלסון שישב במוצא, לאחר ששמע הבורר את טענות הצדדים החליט, שעל הרוכשים להגדיל את סכום התשלומים החודשיים ל-8 לירות לחודש.&ͮbsp;

כך הגיעה לסיומה פרשת רכישת המגרש והחלו עבודות הבנייה, עליהם היה אחראי שמעון לומיק מאמן קבוצת הכדורגל, ומתנדבים רבים, אותם מתנדבים שרובם הלכו לעולם שכולו טוב ,מסתכל בדאגה ממרומים איך חזונם הולך ונעלם וקבוצת טרמפיסטים שנתנה חסותה והצטלמה בߘכס חנוכת מגדלי "נווה גנים" בבעלותו של המכבי עמוס לוזון  שבנה על שטח המגרש הנוסטלגי,תופסת כותרות שלא מגיעות להם. אז שלא יעבדו עליכם!

הכותב הינו אוהד הפועל פ"ת והיסטוריון הקבוצה

צילום: אתר המוזיאון